ערר 1096-07-22

תקציר

פסק הדין דן בשתי סוגיות עיקריות: הסוגיה הקניינית וההתנגדויות להקלות המבוקשות. הסוגיה הקניינית נוגעת לבעלות ולזכויות במקרקעין עליהם מבוקש היתר הבנייה. ועדת הערר קבעה כי לגוף התכנון נתונה הסמכות להחליט אם לדון בבקשה להיתר על סמך התמיכה הקניינית שהוצגה או להקפיא את הדיון עד להכרעה בסוגיה הקניינית בבתי המשפט המוסמכים. במקרה זה, הוועדה בחרה להמשיך בדיון והכירה בתמיכה הקניינית של המבקשים. באשר להקלות המבוקשות, בחנה הוועדה את ההצדקות התכנוניות לאישורה ומצאה כי רק להקלות להוספת מרפסת יש הצדקה מספקת. יתר ההקלות המבוקשות, הנוגעות לקווי בניין, לא אושרו בשל היעדר הצדקה תכנונית. כמו כן, הוועדה הדגישה כי התכנון צריך להתחשב במגרש כולו ולא רק בחלק ממנו, והורתה להכין "תוכנית צל" לגישה עתידית של כלי רכב לחלק האחורי של המגרש כתנאי להיתר הבנייה. פסק הדין גם הכניס תיקונים לחלק מהתנאים שקבעה הוועדה המקומית בנוגע להיתר, ובהם תנאים הנוגעים לחניה, הצבת מבני אשפה ורישום הערת אזהרה. לבסוף אושרה החלטת הוועדה המקומית לאשר את הבקשה להיתר, בכפוף לתנאים ולתיקונים האמורים. פסק הדין ניתן ביום 1.2.2023.