סע"ש 12146-01-22

תקציר

בית הדין מצא כי יש לקבל את טענת התובעת כי הועסקה במישרין על ידי הנתבע לאורך כל תקופת העסקתה הנטענת. טענת הנתבעת כי התובע הועסק בחברה אחרת נדחתה, ונקבע כי הנתבע הוציא באופן פיקטיבי את חובותיו על פי דיני העבודה למיקור חוץ, אולי תוך הפרת התחייבות קודמת. תקופת העסקתה של התובעת נקבעה ליום 6.5.2019 ועד ליום 17.6.2021, כשהיא עובדת 42 שעות שבועיות. מאוקטובר 2019 ועד אפריל 2021 היא עבדה שעות נוספות נוספות, ובית המשפט קיבל את טענתה כי עבדה יותר מ-12 שעות ביום. השכר השעתי נקבע על 45 ₪, וזכויותיו של התובע חושבו בהתאם. לתובע נפסקו 14,175 ש"ח גמול שעות נוספות, 6,175 ש"ח דמי הבראה, 5,325 ש"ח הוצאות נסיעה, 17,233 ש"ח פיצויי פיטורים, 17,716 ש"ח בגין אי תשלום הפרשות לפנסיה, 15,510 ש"ח בגין אי הפקדה לקרן השתלמות, 10,080 ש"ח בגין פדיון ימי חופשה ו-2,260 ש"ח בגין שכר שלא שולם בחודש יוני 2021. כמו כן נפסקו לה פיצויים בסך 8,000 שקלים בגין אי מסירת תלושי שכר ואי מסירת הודעה מוקדמת לעובד, ו-18 אלף שקלים הוצאות משפט. ככלל, התביעה התקבלה בחלקה, והנתבע חויב לשלם לתובע את הסכומים הנקובים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית.