ע"פ 319/21

תקציר

במקרה הנדון, הרשעתו של המערער אושרה, ובית המשפט דחה את ערעורו. המערער טען כי זוהה בטעות וטען לאליבי לפיו שהה במקום אחר בעת ביצוע העבירה, בעיקר בבית משפחה בטמרה. ערעורים אלה ערערו בעיקר על ראיות הדנ"א הקושרות אותו לפשע ולזיהויו במסדר זיהוי תמונות. עם זאת, בית המשפט שב ואישר את מהימנות בדיקות הדנ"א שערך ד"ר שפיצר, וציין כי הדנ"א מהדגימות תאם את הפרופיל של המערער בהסתברות של אחד ליותר ממיליארד, ובכך עלה על הספק הסביר. למרות טענות המערער כנגד הליך הבדיקה, בית המשפט קבע כי הראיות תקפות וההליכים אינם פגומים. בנוסף, מסדר הצילומים נערך כדין, ורכבו של המערער ותווי פניו הפיזיים תאמו את התיאור שמסר המתלונן, מה שחיזק את התיק נגדו. באשר לטענת האליבי, לא היו די ראיות כדי להפריך את נוכחותו של המערער בזירת הפשע. בית המשפט לא מצא יסוד להאמין לאליבי או לפקפק בהרשעה על סמך הראיות שסופקו. באשר לגזר הדין, שקל בית המשפט את חומרת העבירה ודחה את בקשת המערער להקלה בעונש בהתבסס על נסיבות אישיות, תוך שהוא קובע כי העונש שהוטל היה בגדר החוק. פסק הדין הכיר בטראומה המתמשכת שספגה הקורבן, והדגיש את ההשלכות החברתיות של אלימות מינית. לפיכך, החליט בית המשפט לדחות את הערעור, ואישר הן את ההרשעה והן את גזר הדין.