ת"א 19922-10-10

תקציר

התובעת, חברת יבוא ושיווק מזרח ומערב בע"מ, העוסקת בשיווק סיטונאי של מוצרי מזון המיובאים ממזרח אסיה, תבעה את הנתבעים על מנת למנוע מהם לעשות שימוש בשם המסחרי "מזרח ומערב" בתחום הסיטונאי. הנאשמים מפעילים חנות קמעונאית למכירת מוצרי מזון מהמזרח הרחוק, וכן עוסקים בשיווק סיטונאי תחת אותו שם. טענת התובעת מבוססת על הסכם שנחתם בשנת 1997 בין הנתבעים לבין קודמו של התובע, לפיו רכשו הנתבעים את הזכויות בשם "מזרח ומערב" במגזר הקמעונאי, אך לא במגזר הסיטונאי. לטענת התובעת, השימוש שעשו הנתבעים בשם "מזרח ומערב" בתחום הסיטונאי מהווה הפרה של ההסכם ועוולת גניבת עין, כמו גם הפרת סימן מסחר, שכן התובעת רשמה את סימן המסחר "מזרח ומערב" בשנת 2006. הנתבעים טענו כי ההסכם מקנה להם זכות שימוש בשם "מזרח ומערב" הן במגזר הקמעונאי והן במגזר הסיטונאי, וכי בכל מקרה השם אינו ראוי להגנה, ולכן לא נדרשה הסכמת התובע. לחילופין, טענו הנתבעים כי התובעת ויתרה על זכותה להתנגד לשימוש שעשו בשם. לבסוף, טענו הנתבעים כי יש להם מוניטין בשם "מזרח ומערב", ולכן השימוש שלהם בשם מהווה "שימוש אמיתי" שיש להגן עליו. בית המשפט קיבל את טענת התובעת וקבע כי השימוש שעשו הנתבעים בשם "מזרח ומערב" בתחום הסיטונאי מהווה הפרה של ההסכם בין הצדדים. מלשון ההסכם עולה כי הצדדים התכוונו לחלק את הזכויות בשם בין המגזר הקמעונאי לסיטונאי, ולכן השימוש של הנתבעים בשם בתחום הסיטונאי אינו מורשה. טענות הנתבעים כי יש לפרש את ההסכם באופן שונה נדחו. בית המשפט דחה גם את טענת הנתבעים כי עומדת להם הגנת "שימוש אמיתי", שכן השימוש שעשו בשם אינו בתום לב ועלול להטעות את הציבור. בית המשפט הוסיף וקבע כי התובעת לא ויתרה על זכותה להתנגד לשימוש של הנתבעים בשם, וכי השם "מזרח ומערב" ראוי להגנת סימן מסחר. השימוש שעושים הנתבעים בשם "מזרח ומערב" בתחום הסיטונאי מהווה אפוא הפרת סימן מסחר ועוולת גניבת עין. בית המשפט נעתר לבקשת התובעת למתן צו מניעה קבוע שיאסור על הנתבעים להשתמש בשם "מזרח ומערב" בשדה הסיטונאי, והורה לנתבעים למסור לתובע דין וחשבון על הרווחים שהפיקו מהשימוש המפר בשם. התביעה נדחתה כנגד הנתבעים הבודדים, שלא הוכח כי חלה עליהם חובה אישית כלפי התובע.