ת"א 53167-06-21

תקציר

התובעת, שסירבה לעטות מסכה בתקופת הקורונה, תבעה את חברת האוטובוסים שבשירותיה השתמשה, על כך שמנעה ממנה לכאורה לעלות לאוטובוס והפרה את זכויותיה. התובעת טענה כי יש לה פטור רפואי מחבישת מסכה, ולכן סירובם של נהגי הנתבעת לאפשר לה לעלות לאוטובוס מבלי לעטות מסכה היווה רשלנות, ובמקרים מסוימים אף הפר את נהלי הנתבעת. מנגד, הנתבעת טענה כי התובעת אינה פטורה מחבישת מסכה, וכי מעשיהם של הנהגים היו מוצדקים. השופט פסק לטובת הנאשם. התביעה נדחתה, שכן התובע אכן לא היה פטור מחבישת מסכה, ופעולות הנהגים היו בהתאם לחוק. התנהגותה של התובעת נמצאה בלתי חוקית ובלתי מוסרית, שכן ניסתה ביודעין ובמכוון להשתמש בתחבורה ציבורית ללא עטיית מסכה, דבר שסיכן את בריאותם של אחרים. יתרה מכך, השופטת מצאה כי התובעת שיקרה בנוגע לאירועים המדוברים והייתה אחראית חלקית לסכסוכים עם הנהגים, שכן יכלה להימנע מהם באמצעות הצגת תצהיר או עטיית מסכה. הנתבעת לא נמצאה רשלנית, שכן הנחיותיהם לנהגים היו מאוזנות כראוי, ומעשי הנהגים עלו בקנה אחד עם הוראות אלה ועם החוק. לבסוף, נדחו תביעותיה של התובעת לנזקים כספיים ולא ממוניים, שכן היא לא הוכיחה כי נגרם לה נזק כלשהו, וכל נזק שנגרם נגרם באשמתה. התובע חויב לשלם לנתבע הוצאות משפט, בשיעור מתון של 9,250 ₪.