ת"א 32541-10-21

תקציר

בית המשפט קיבל את טענת התובע כי הנתבע המנוח נטש את הנכס המסחרי המושכר ולא התכוון לחזור, ועל כן עומדת לתובע הזכות לפנותו. בנוסף, בית המשפט מצא כי הנתבע המנוח הפר את הסכם השכירות בכך שאפשר לצד שלישי להשתמש בנכס ללא הסכמת התובע, דבר המהווה עילה לפינוי. עוד קבע בית המשפט כי יורשיו של הנתבע אינם זכאים לזכויות שכירות נגזרות, שכן הם לא המשיכו לנהל את עסקיו של הנתבע המנוח ולא הייתה להם כל כוונה לעשות כן. למרות זכותו של התובע לפינוי, בית המשפט פסק לעיזבון הנתבע המנוח פיצוי נמוך ביותר בסך 50,000 ₪, בהתחשב בנסיבות המקרה, חומרת ההפרות והתנהגות הצדדים. סכום זה נקבע ללא התייחסות לשווי הנכס, שווי זכויותיו של הנתבע המנוח בו או דמי מפתח ששולמו, שכן אלה לא הוכחו. הנתבעים חויבו לפנות את הנכס בתוך 45 יום ונפסקו לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, אשר ינוכו מסכום הפיצוי. בסיכומו של דבר, התביעה התקבלה, והנתבעים הונחו לפנות את החנות, כאשר הפיצוי ישולם בתוך פרק הזמן הנתון או להסתכן בחיובים נוספים.