סע"ש 30492-03-21

תקציר

פסק דין זה דן בשאלה האם התקיימו יחסי עובד-מעביד בין התובע לבין הנתבעת. התובע טען כי כל המדדים הצביעו על כך, אולם הנתבע טען כי מדובר בקשר עסקי בלבד. לאחר בחינת הנסיבות, הגיע בית הדין למסקנה כי אכן התקיימו יחסי עובד-מעביד, שכן התובע השתלב בעסקי הנתבעת ולא ביצע את העבודה באמצעות עסק עצמאי משלו. בעקבות מסקנה זו, עבר בית המשפט לדון בזכאויות התובעת, לרבות פיצוי כספי, ופיצוי לא ממוני, וכן בתביעות הקיזוז של הנתבעת. הפיצוי הכספי לו זכאי התובע כלל הפקדות פיצויים, הפרשות לפנסיה, פדיון חופשות, דמי הבראה ושכר בגין עסקה ספציפית (עסקת אזרד). בית הדין החליט כי התובעת זכאית לתשלומים אלה, למעט פיצויי פיטורים, שכן לא שוכנעה כי התובעת התפטרה מכוח חוק הפיטורים. בנוסף, פסק בית המשפט לתובע פיצוי לא ממוני בסך 35,000 ₪, תוך התחשבות בשיקולים שונים, כגון יוזמת ההתקשרות על ידי הנתבעת, תלותה הכלכלית של התובעת בנתבעת ומשך ההעסקה. לבסוף, דן בית המשפט בטענות הקיזוז של הנתבעת. היא קיבלה את התביעה לניכוי בשל היעדר הודעה מוקדמת מהתובעת, כנדרש ביחסי עבודה. בית המשפט קיבל גם את תביעת הנתבע לניכוי בגין הפרת חובת תום הלב והאמונים על ידי התובע, בכל הנוגע למתן שירות ללקוח (אזרד) מיד לאחר שהודיע על התפטרותו. עם זאת, מרבית טענות הקיזוז של הנתבעת, לרבות ניכוי הסכומים ששולמו לתובע כנגד שכרו של עובד מקביל והחזר דמי תיווך בגין עסקת אזרד, נדחו. הנתבע חויב לשלם לתובע את הסכומים המגיעים לו, בצירוף הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. סכומים אלה כללו פיצוי כספי, פיצוי לא ממוני וסכומי הקיזוז שאושרו. אם לא ישולמו תוך 30 יום, הם יצברו הפרשי הצמדה וריבית.