רע"א 6737/20

תקציר

בהחלטה משפטית זו בחן בית המשפט בקשות למתן רשות ערעור בנוגע להתיישנות על תביעות לפי סעיפים 373 ו-374 לפקודת החברות, העוסקות באחריות אישית של נושאי משרה בתרחישי פירוק. בית המשפט קיבל את הערעורים לדון מחדש בהתיישנות של תביעה אחת, והגיע למסקנה כי בעוד שתביעות לפי סעיף 374 פקעו בשל חלוף יותר משבע שנים מאז התקבלה ידיעת עילת התביעה, תביעות לפי סעיף 373, שעניינן פעולות מרמה, דורשות הערכה נוספת כדי לקבוע את תחולתה. בית המשפט הדגיש כי תקופת ההתיישנות מתחילה כאשר קיימת ידיעה ממשית על תרמית, ומחייבת חזרה לבית המשפט המחוזי לבחון האם ידיעה זו התקיימה בטרם דחה או המשיך בתביעות לפי סעיף 373. בנוסף, פסק הדין דן בהפרש בין סעיפי פקודת החברות לבין חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי החדש יותר, תוך הדגשת כוונות המחוקק לשפר את האכיפה נגד התנהגות בלתי הולמת של נושאי משרה בחברות חדלות פירעון, ובכך להגביר את האחריותיות. פסק הדין דוגל באיזון אינטרסים באמצעות סטנדרטיזציה של המגבלות בין התובעים והדגשת ההשפעות המרתיעות שסעיפי חקיקה כאלה מכוונים אליהן. ככלל, בעוד שתביעות לפי סעיף 374 נדחו בשל התיישנות, אלה לפי סעיף 373 דורשות חקירה נוספת בנוגע לידיעה כוזבת, המשקפת את הניתוח המורכב הדרוש כדי לפסוק במקרים כאלה תחת דיני החברות המתפתחים.