עמ"ש 64320-03-19

תקציר

הערעור מערער על החלטת בית המשפט המחוזי בעניין יחסי ממון בין בני זוג לאחר גירושיהם. השאלה העיקרית היא האם דירה הרשומה על שם האישה, אותה העבירה לבנה, צריכה להיכלל בנכסים שיש לאזן בין בני הזוג על פי חוק יחסי ממון. בית המשפט קבע כי האישה קיבלה את הדירה במתנה מאמה במהלך הנישואין ולאחר מכן העבירה אותה לבנה, לכאורה כדי להתחמק מחוב משותף למוסד לביטוח לאומי (המל"ל). בית המשפט הגיע למסקנה כי יש לכלול את הדירה ביתרת הנכסים בין בני הזוג. עם זאת, השופט שבחן את הערעור מצא כי מסקנתו של בית המשפט קמא כי הדירה הועברה לבן "למראית עין" בלבד, אינה עולה בקנה אחד עם קביעות עובדתיות אחרות. הם קבעו כי הדירה ניתנה לבן במתנה, ואין סיבה לראות בה העברה למראית עין בלבד. יתר על כן, גם אם הכוונה הייתה להימנע מהתנהלות מול המל"ל, אין בכך כדי להוציא את הדירה מהנכסים שיש לאזן לפי חוק יחסי ממון. לפיכך הציעה השופטת לקבל את הערעור ולבטל חלקית את פסק דינו של בית המשפט המחוזי בעניין הדירה. הם הציעו להחזיר את התיק לבית המשפט קמא כדי שיכריע במאזן התשלומים ובפירוק השותפות על בסיס יתרת הנכסים של בני הזוג. פסק דינו של השופט דנינו הוסכם על השופטים דברת ואגו, והמשיב חויב לשלם למערערים הוצאות ערעור ושכר טרחת עורך דין.