ת"א 511/05

תקציר

המחלוקת נסובה סביב הפחתת הפיצוי שמשלמת המבטחת הנתבעת למבוטח התובע בגין נזק שנגרם לרכבו בעקבות תאונת דרכים. הסכום המדובר הינו 4,950 ₪, אותם ניכה הנתבע על סמך היסטוריית התאונות הקודמת של הרכב. התובע ביטח את רכבו מסוג פיג'ו בלוחית רישוי 17-035-62 במסגרת פוליסת ביטוח מקיף אצל הנתבעת. ביום 24.12.02 נגרם לרכב נזק בתאונה, והנתבעת פיצתה את התובע בהתאם. עם זאת, התובע טוען כי הנתבע הפחית שלא כדין את הפיצוי בשיעור של 10% בשל מצב הרכב. לטענת התובעת, המדיניות אימצה את הקריטריונים שנקבעו בדו"ח ועדת ששון, המחייבים את השמאים לתת חוות דעת מפורטת על אחוזי הירידה. עוד הם טוענים כי לא קיבלו את חוות הדעת וכי היא הוכנה על ידי שמאי הבית של המבטחת. הנתבעת, לעומת זאת, טוענת כי המדיניות מתייחסת באופן חלקי בלבד לדו"ח ועדת ששון ואינה מאמצת את הוראותיה במלואן. מאחר והתובע לא הגיש תשובה לתשובת הנתבע, בית המשפט סבור כי התובע הסכים לנזק הקודם של הרכב. זאת ועוד, הסביר שמאי הנתבע כי נזקי התאונה הקודמת ניכרו במהלך בדיקתו. בסופו של דבר, השופט דוחה את התביעה ומורה לתובע לשלם לנתבע את הוצאות הנתבע ושכר טרחת עורך דין, בסך 2,500 ₪, כולל מע"מ, הפרשי הצמדה וריבית. השופט קובע כי אין די בטענות התובע כדי לגבור על הראיות שהציג הנתבע בדבר התאונה הקודמת של הרכב והניכוי שבא בעקבותיה.