ת"א 42971-03-16

תקציר

התובע, המשמש כאפוטרופוס הכללי לנכסי נפקדים, תבע את הנתבעים לפיצויים בגין ריבוי הפקעות לכאורה של חלקת אדמה בחדרה. תביעות ההפקעה הראשונות מתוארכות לשנות החמישים. התובעת טענה כי החלקה המקורית חולקה, חלקה הופקע לצורך סלילת כביש 2, וחלקה האחר נרכש על ידי המדינה ללא תמורה. על פי החשד, בוצעו הפקעות נוספות בשנת 1987, כאשר העירייה סללה שני רחובות העוברים בחלקה. בשנת 2017 פרסמה נתיבי ישראל – חברה לאומית לתשתיות תחבורה בע"מ (הנתבעת 1) הודעה בדבר כוונה להפקיע חלק מהחלקה לצורך הקמת מחלף. עוד טען התובע כי יתר חלקי החלקה נתונים להפקעה מכללא על ידי העירייה בשל סלילת רחובות ושימושים אחרים, וביקש מבית המשפט להורות לעירייה לפצות אותו בהתאם. בית המשפט דחה את טענת השיהוי כנגד התובעת, למעט ביחס לחלקה המקורית. כן נדחו טענות העירייה בדבר היעדר עילה והיעדר תחרות, השתק שיפוטי והתיישנות ביחס לתביעת הפיצויים הזמניים. בית המשפט קבע כי התובעת אינה זכאית לפיצויים בגין ההפקעות של שנות החמישים, שכן הן היו מתחת לסף שנקבע בפקודת הדרכים. לגבי ההפקעה משנת 2017 קבע בית המשפט כי יש לקבוע אותה על סמך השטח שנתפס בפועל ולא על פי השטח המוזכר בהודעת הרכישה. בית המשפט מדד את השטח שנתפס ב-1,725 מ"ר וקבע כי יש להעביר את קביעת הפיצויים לוועדת התנגדויות או לשמאי מכריע, בהתאם לפקודת הקרקעות. בית המשפט בחן כל אחת מטענות התובעת בדבר הפקעה משתמעת מצד העירייה וקיבל את הטענה ביחס לרחובות הסלולים, ומצא כי העירייה אכן ביצעה הפקעה משתמעת של הדרכים העירוניות. בית המשפט הורה לעירייה לשלם פיצויי הפקעה בגין שטח הכבישים, שנמדד ב-528 מ"ר, נכון ל-29 בנובמבר 1987, מועד סלילת הכבישים. עוד קבע בית המשפט כי התובעת זכאית להפסדי דמי חכירה, המהווים סעד חלופי לריבית ולהפרשי הצמדה לפיצויי ההפקעה, והורה לעירייה לשלם אגרות אלה עבור כל שנה מהמועד הקובע ועד לתשלום פיצויי ההפקעה בפועל. בית המשפט דחה את טענות התובעת בנוגע להפקעות אחרות לכאורה של העירייה מחוסר ראיות. עם זאת, הדבר לא מנע מהתובעת לתפוס חזקה בשטחים אלה ולפנות את כל מה שנבנה וניטע בהם, בהתחשב בהכחשת הנתבעים את טענות ההפקעה. בית המשפט הדגיש כי הנתבעים יכולים להפקיע שטחים אלה באופן חוקי או להסדיר את הבעלות בהם באמצעות הסכם עם התובע. באשר להוצאות, בית המשפט לא פסק הוצאות בהליך שבין התובעת לנתבעת 1 (נתיבי ישראל), בהתחשב בכך שחלק ניכר מתביעות התובעת נגדה נדחו. לעירייה ולתובע ניתנו 45 יום לנהל משא ומתן ולהגיע להסכמה על הפיצויים המגיעים בגין ההפקעה המשתמעת של הרחובות הסלולים. אם לא תושג הסכמה, ימנה בית המשפט שמאי מומחה שיקבע את גובה הפיצוי, והצדדים יישאו בשכר טרחתו בחלקים שווים.