סע"ש 12949-07-20

תקציר

בית הדין מצא כי הנתבעת הייתה מעסיקתו הישירה של התובע לאורך כל תקופת העסקתו, בהתבסס על מבחני אותנטיות ולגיטימיות. מבחן האותנטיות קובע האם ההעסקה בפועל תואמת את ההסדר הפורמלי, ומבחן הלגיטימיות בוחן אם דפוס ההעסקה מפר את חוקי העבודה. מאחר שהנתבעת לא הוכיחה כי התובע היה מודע למצבו התעסוקתי ולא עמד בנטל ההוכחה, פסק בית הדין לטובת התובע. התובעת עבדה לסירוגין במשמרות של 12 שעות והייתה זכאית לגמול שעות נוספות, אשר הנתבע לא סיפק די ראיות לכך ששילם. לפיכך, פסק בית המשפט לתובע 49,162.5 ₪ בגין שעות נוספות שלא שולמו. עוד הורה בית המשפט לנתבעת לשלם לתובע 20,000 ₪ בגין הפרשות להפקדות בחו"ל, מאחר שלא בוצעו הפקדות כאמור, ו-7,040 ₪ בגין ימי חופשה שלא נוצלו. כמו כן נפסקו לתובע 3,932 ₪ בגין ימי הבראה ללא תשלום, 5,000 ₪ בגין אי מסירת הודעה מוקדמת על תנאי העסקתה של הנתבעת ו-7,000 ₪ בגין אי הנפקת תלושי שכר. מנגד, בית הדין דחה את טענות התובעת לפיטורים שלא כדין ואי מתן הודעה מוקדמת מחוסר ראיות. התובע לא הוכיח טענות אלה, דבר שפגע גם ביכולתו של הנתבע להתגונן. בסיכומו של דבר, חויבה הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים האמורים, בצירוף ריבית והצמדה ממועד סיום ההעסקה. כמו כן חויב הנתבע בהוצאות המשפט של התובע ובשכר טרחת עורך דין, בסך של 10,000 ₪. לשני הצדדים הייתה זכות לערער על ההחלטה בתוך 30 יום.