דב"ע מא/140 - 3

תקציר

המקרה מתמקד בעובד שפוטר מעבודתו ללא הודעה מוקדמת הנדרשת על פי חוק, המקבילה בדרך כלל למשך תקופת עבודתו של העובד. במקרה זה, העובד עבד במשך אחד עשר וחצי חודשים. על פי החוק, אי מתן הודעה מוקדמת נחשב להפרת חוזה העבודה, והעובד זכאי לשכר עבור התקופה המקבילה. תקופת ההודעה המוקדמת לעובדים חודשיים היא בדרך כלל חודש, וזהו נוהג מוכר. המקרה הספציפי עסק בעובד שניתנה לו הודעה מוקדמת של חצי חודש. העובד תבע פיצויים שונים, לרבות הודעה מוקדמת, שלטענת המעסיק בוטלו במסגרת הסכם פשרה. עם זאת, בתי הדין פסקו לטובת העובד, וקבעו כי מאחר שהמעסיק לא מילא את חלקו בהסכם הפשרה, זכותו של העובד לחזור בו מהסכמתו. לפיכך, העובד היה זכאי לפיצוי עבור המחצית הנותרת של תקופת ההודעה המוקדמת, בסך 2,450 לירות. סכום זה לא נחשב לשכר, ולכן העובד לא היה זכאי לפיצויים הקשורים לשכר כגון הפיצויים של הלנה. עוד קבעו בתי המשפט כי יש לשלם לעובד ריבית שנתית על סכום זה ממועד הפיטורים ועד יום לפני הגשת התביעה, וכן הפרשי הצמדה לפי המדדים באותם מועדים. בנוסף, נפסק לעובד ריבית שנתית של 3% מיום הגשת התביעה ועד למועד הפירעון. כמו כן חויבו המעסיק בהוצאות ובשכר טרחת עורך דין בסך 2,000 ₪ בתוספת מע"מ.