ע"א 15/87

תקציר

המקרה סובב סביב קבוצה של 22 עובדי בית הספר החקלאי מקווה ישראל שקיבלו דיור בשטח בית הספר בתנאים נוחים. חוזי החכירה הגבילו את העברת זכויות החכירה, ודרשו את הסכמת מינהל מקרקעי ישראל, שבתורו התחייב לבקש את המלצת בית הספר לכל העברה. המשיבים ערערו על הוראה זו בבית המשפט, מה שהוביל לפסק הדין של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו לטובתם. רשות מקרקעי ישראל ערערה על פסק דין זה לבית המשפט העליון, בטענה כי ההגבלה סבירה. בית המשפט העליון, בראשות השופט ש' נתניהו, פסק לטובת מנהל מקרקעי ישראל. בית המשפט קבע, כי זכותם של המשיבים להעביר את זכויות החכירה שלהם כפופה להסכמת רמ"י, שפעלה בתיאום עם האינטרסים של בית הספר. מטרתו המקורית של השיכון הייתה לספק מגורים למורי בית הספר בתוך שטח בית הספר, ולאפשר להם לתרום לפעילותו. בית הדין מצא כי ההגבלה על העברת חוזה השכירות לעובדים שאינם עובדי בית הספר היא סבירה, שכן היא מתיישבת עם כוונות הצדדים ושמרה על אופיו של בית הספר. יתר על כן, בית המשפט הדגיש כי לרשות מקרקעי ישראל, הנשלטת על ידי נורמות המשפט הציבורי, היו שיקולים לאומיים וחברתיים בניהול קרקעות המיועדות לבית הספר. העובדה שעשויים להתקיים חריגים מסוימים לא הפכה את התנאי לבלתי סביר, שכן הוא השיג את מטרתו במקרים רגילים. בנוסף, בית המשפט הבהיר כי דרישת ההסכמה של רמ"י אינה ויתור על שיקול דעתה, אלא הפעלה לגיטימית של סמכותה. השופט נתניהו הסביר בהרחבה את הרקע העובדתי ואת השיקולים המשפטיים, ובסופו של דבר הגיע למסקנה כי התנאי של מנהל מקרקעי ישראל היה סביר. פסק הדין הדגיש את נסיבותיו הספציפיות של המקרה, לרבות ההקשר ההיסטורי וכוונות הצדדים. בית המשפט הסכים פה אחד עם החלטתו של השופט נתניהו, מה שהוביל לקבלת ערעור רמ"י ולביטול פסק דינו של בית המשפט המחוזי.