ה"פ 24958-01-11

תקציר

המבקשים לא התייצבו בבית המשפט לדיון שנקבע, מה שהוביל למתן פסק דין נגדם. לאחר מכן הם הגישו בקשה לביטול פסק דין זה, אך בקשתם לא צלחה. השופטת דחתה את טענת בא כוחם כי פסק הדין המקורי ניתן בהסכמה, וקבעה כי הסכמה זו חלה רק על היחסים שבין המשיב לצד אחר, ולא על המבקשים. המבקשים לא סיפקו הסבר מניח את הדעת להיעדרותם. התנהלותם נמצאה בחוסר תום לב, תוך הצגת גרסאות סותרות לאירועים כדי לתמרן את בית המשפט לדחות את הדיון. השופט תיאר התנהגות זו כ"קיצונית" וגינה אותה, וציין כי די לדחות את הבקשה בנימוקים אלה בלבד. יתר על כן, המבקשים לא הצליחו להוכיח כי לתביעתם היה סיכוי כלשהו להצליח. התצהיר והבקשה שלהם נמצאו לא עקביים וחסרים פירוט, וכללו טענות רבות שאינן נתמכות בראיות. עוד מצאה השופטת כי טענות המבקשים בהגנה על תביעתם אינן מתייחסות לסוגיות המרכזיות שהעלה המשיב. גם אם בית המשפט היה מקבל את טענות המבקשים כנכונות, דרך הפעולה הראויה הייתה לבקש סעד באמצעות בתי המשפט, ולא להעביר מניות באופן חד צדדי ולמנות את עצמם כדירקטורים. מאחר שהמבקשים לא עמדו בדרישות לביטול פסק הדין – הסבר מניח את הדעת להיעדרם וסיכויי הצלחה לגופו של עניין – נדחתה הבקשה לביטול פסק הדין. כמו כן חויבו המבקשים לשאת בהוצאות המשפט של המשיב, בסך 30,000 ₪.