ת"א 29113-05-18

תקציר

עניינו של תיק זה נסוב סביב תאונת דרכים קטלנית שאירעה בחודש דצמבר 2017, בה רכב המבוטח על ידי הנתבע מס' 2 פגע במנוחים ופצע אותם אנושות והביא למותם. יורשי המנוח תבעו פיצויים מהנתבעים. נהג הרכב הפוגע, נאשם מס' 1, הורשע בנהיגה תחת השפעה. הרכב היה מבוטח תחת "פוליסת סחר", המכסה רק תאונות המתרחשות במהלך שימוש מסחרי. השאלה המרכזית הייתה האם הרכב שימש לצרכי מסחר בעת התאונה, כפי שטענה חברת הביטוח. התובעים הגיעו להסכם פשרה עם קרנית, חברה ציבורית המפצה נפגעי תאונות דרכים, וכעת קרנית מבקשת שיפוי מהנתבעים. השופטת בחנה בקפידה את הראיות שהוצגו ומצאה סתירות מהותיות בגרסאות האירועים שמסרו הצדדים השלישיים (הבעלים והמפעילים של הרכב הפוגע). גרסתם לוקה בחוסר אמינות, במיוחד בהשוואה לגרסה שמסר הנאשם מס' 1 במשטרה זמן קצר לאחר התאונה, אשר הצביעה על נסיעה פרטית שאינה קשורה לעבודה. השופטת לא השתכנעה מהסברי הצדדים השלישיים לסתירות אלה וציינה את הימנעותם מהצגת ראיות ועדים רלוונטיים, לרבות הלקוח לכאורה שנטען כי הם נפגשים. כמו כן, דחתה השופטת את טענות הצדדים השלישיים בנוגע לחקירה הפרטית שניהל נאשם 2, וקבעה כי היא מכבדת ומקצועית. השופטת הדגישה כי נטל ההוכחה מוטל על המבוטח ובמקרה זה הצדדים השלישיים לא הצליחו להוכיח כי השימוש ברכב עמד בתנאי הפוליסה. משכך, קבע השופט כי הביטוח שסיפק הנתבע מס' 2 אינו מכסה את התאונה. נוכח היעדר כיסוי ביטוחי, קרנית נשאה באחריות לפצות את התובעים. השופטת הכירה בזכות השיבה של קרנית כנגד בעל הרכב והמחזיק בו, כפי שנקבע בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. לפיכך, צדדים ג' 2 ו-3 חויבו באחריות לשיפוי קרנית בגין הפיצוי ששולם לתובעים, בצירוף שכ"ט עו"ד והוצאות משפט. השופט חילק את האחריות שווה בשווה בין שלושת הצדדים השלישיים. בסופו של דבר נדחתה התביעה נגד הנתבעת מס' 2, נדחתה גם ההודעה לצד הרביעי, והתביעה נגד קרנית התקבלה. צדדים ג' 1 עד 3 חויבו לפצות את קרנית ביחד ולחוד, בסך של 871,614 ₪, בתוספת ריבית ושכר טרחת עורך דין. בנוסף, חויבו הצדדים השלישיים לפצות את הנתבעת מס' 2 בגין הוצאותיהם המשפטיות. פסק הדין העדיף את קרנית ואת הנתבע מס' 2, וחיזק את משמעותן של תביעות ביטוח כנות ועקביות ואת ההשלכות של אי ציות.