בג"צ 5893/12

תקציר

המדינה טענה כי יש לדחות את העתירה שכן ההחלטה שלא למנות את העותר למועצת הצמחים הייתה סבירה. המדינה הדגישה כי לשר החקלאות נתונה הסמכות לבחון את טוהר המידות של המועמדים, לרבות שיקול הדעת להימנע ממינויים. לטענת המדינה, תקנה 19א לתקנות מועצת הצמחים רק קבעה תנאי סף לזכאות, ולא העניקה למועמדים זכות אוטומטית להתמנות לאחר הבחירות. עוד ציינה המדינה כי ההחלטה נתמכת בראיות מנהליות מספיקות, לרבות בדיקת מבקר המדינה ודו"ח מבקר המדינה, וכן בהחלטת היועץ המשפטי לממשלה לפתוח בחקירה פלילית. כמו כן, הנחיית היועץ המשפטי לממשלה קבעה בדיקה מקדמית של מועמדים לניגוד עניינים וטוהר המידות. בית המשפט הסכים עם טענות המדינה. היא קבעה כי החוק והתקנות של מועצת הצומח מעניקים לשר החקלאות שיקול דעת מוגבל במינוי מועמדים שנבחרו על ידי מגדלים. המבנה הדו-שלבי של החוק – שבו ועדת הבחירות בוחנת תחילה את כשירותם של המועמדים ולאחר מכן השר ממנה את חברי המועצה – מרמז כי סמכותו של השר היא יותר מאשר פורמלית גרידא. אופייה המינהלי של המועצה וסמכויותיה בענייני המשפט הפלילי תמכו אף הם בשיקול דעתו של השר. בית המשפט קבע כי החלטת השר שלא למנות את העותר הייתה סבירה, נוכח החשדות החמורים לעבירות טוהר המידות המפורטים בדו"ח מבקר המדינה ובכתב האישום הפלילי הצפוי. חזקת החפות החלה במישור הפלילי לא שללה את סמכותו של השר לשקול חשדות אלה בהקשר של השירות הציבורי. באיזון בין הייצוגיות הדמוקרטית לבין הצורך לשמור על אמון הציבור בשלטון, הגיע בית המשפט למסקנה כי החלטת השר הייתה חוקית, ודחה את העתירה. העותר חויב לשלם למשיב הוצאות בסך 10,000 ₪.