ת"א 6851-09-11

תקציר

פסק הדין של בית המשפט מכיר בנכות הרפואית של התובע וקובע אותה בשיעור משוקלל של 9.75%, שכן אף אחד מהצדדים לא חלק על טענה זו. הסוגיה השנויה יותר במחלוקת בנוגע לפרשנות הרכיב התפקודי של הנכות נותרה שנויה במחלוקת, כאשר בית המשפט צידד בטענת הנתבע כי הנכות אינה כוללת מרכיב תפקודי. השופט מפנה בהרחבה לפסיקות קודמות התומכות בדעה זו. באופן ספציפי, השופט מתייחס למקרים בהם בתי המשפט קבעו כי נכויות עקב שברים והתיישנות הן מצטברות ולא חופפות, כדי להסיק כי אין לפרש את נכותו של התובע הנוכחי, שאינה מציינת במפורש מגבלה תפקודית, ככזו. עם זאת, השופט מכיר בכך שייתכן שיש מקום לפרשנות לגבי המשמעות התפקודית, ומציין כי לא ניתן לשלול לחלוטין את ההשלכות העתידיות של השבר על הנפגע. באשר לנכות התפקודית של התובע, השופט מפרש את הסעיף הרלוונטי בתקנות בנפרד ומעריך אותו בשיעור של 5%. קביעה זו מתבססת על העדויות המהימנות לפיהן התובע חווה מגבלות תפקודיות בבית ובעבודה לאחר התאונה. עם זאת, השופטת מציינת גם התרשמות של הגזמה מצדה של התובעת, בהתחשב בזלזול שלה במצבה בסמוך למועד התאונה. לתובע נפסקו, בין היתר, 14,089 ₪ בגין כאב וסבל, ו-16,000 ₪ בגין הפסדי הכנסות בעבר. מדובר ב-23 אלף שקל בגין הפסדי הכנסות עתידיים, 5,000 שקל בגין עזרה והוצאות בעבר ו-7,000 שקל בגין עזרה והוצאות עתידיות, בסך כולל של 67,849 שקל. סכום זה ינוכה לתשלומים קודמים ששולמו לתובע, וכן לשכר טרחת עורך דין, לפני שיוצג כסכום פסק הדין הסופי. פסק הדין ניתן לטובת התובעת, ומורה לנתבעת לפצות את התובע בהתאם.