ת"א 21612-03-20

תקציר

בית המשפט בחן בקפידה את הסכם ההלוואה ושטר המשכנתא שהגיש המשיב ומצא אותם מקיפים וסופיים, ולמעשה נושאים בנטל ההוכחה. המבקש לא הביא ראיות מספיקות כדי לתמוך בטענתו כי התנאים בכתב אינם משקפים את מהותה האמיתי של העסקה. בית המשפט מייחס משקל משפטי מועט לראיות המבקש, הנשענות על מקורות אנונימיים וחסרות ביסוס. יתר על כן, הראיות החשבונאיות שהוצגו אינן מכריעות, ובית המשפט מציין כי פעמים רבות הדוחות נחתמים באופן פורמלי מבלי לציין את מעורבותם של החותמים בפרטים שבבסיסם. סיכוייו של המבקש להצליח בתביעתו נחשבים נמוכים. באשר למאזן הנוחות, בית המשפט מכיר בכך שפינוי מבית מגורים הוא בדרך כלל בעל משקל כנגדו. עם זאת, במקרה זה, הנכס משמש כפנימייה, מדלל את הקשר של הדיירים למקום. יתרה מכך, מדובר במימוש משכנתא, הליך משפטי שמצדיק ביצוע מהיר. המבקש לא ניסה למצוא הסדרים חלופיים או לפרוע את ההלוואה. בהינתן ערכו הכספי הניכר של הנכס מעל סכום ההלוואה, סבור בית המשפט כי ביכולתו של המבקש למצוא פתרון. לפיכך, הבקשה לסעד נדחית, תוך עיכוב המאפשר למבקש זמן להיערך. המבקש יישא גם בהוצאות המשיב.