ע"א 378/80

תקציר

בית המשפט העליון פסק באופן חלקי בערעור בעניין מזונות והסדרי ראייה בעקבות עזיבת הבעל את משפחתו. בית המשפט המחוזי חייב את הבעל לשלם מזונות עבור אשתו ובתו והגביל את גישתו לבית המשפחה, שבו יכול היה לבקר רק כדי לראות את בתו, בתיאום מראש. בית המשפט העליון אישר את העיקרון לפיו חובתו של בעל לפרנס את אשתו קיימת גם אם הוא עוזב את הבית, כל עוד היא נשארת שם. עם זאת, הם הכירו בכך שניתן לתקן את חובות המזונות אם הכנסתה של האישה מעבודה מכסה במידה מספקת את הוצאות המחיה שלה. במקרה זה, הכנסותיה של האישה כפקידה בבנק היו משמעותיות, מה שמרמז על כך שהיא יכלה לקיים את עצמה ללא תמיכה נוספת. לפיכך, בית הדין פטר את הבעל מתשלום מזונות לאשתו, למרות שחובתו לפרנס את בתו נותרה בעינה, תוך הבטחת מילוי צרכיה, לרבות דמי הטיפול. הגבלות הביקורים שהטיל בית המשפט המחוזי נחשבו סבירות בשל מקרים קודמים בהם נכנס הבעל לבית ללא הודעה מוקדמת, תוך פגיעה בפרטיותה ובשלוותה של האישה. דעתו החולקת של השופט בייסקי טענה נגד שינוי דמי המזונות, ותומכת בדעה כי הסכום שנפסק היה הכרחי באופן מינימלי לסיפוק צרכי הבית הן של האישה והן של הילד. בסופו של דבר, פסק הדין התאים את אחריותו הכלכלית של הבעל תוך שמירה על הוראות להגנה על מצב החיים של האישה וצרכי מזונות הילדים. כל צד חויב לשאת בהוצאותיו המשפטיות.