ה"פ 55490-11-10

תקציר

החלטת בית המשפט מתייחסת לבקשה לצו מניעה זמני בסכסוך מסחרי בין חברה המייצרת מוצרי קמח לבין שלושה נתבעים: שתי החברות שתבעה, והבעלים והמנהל של האחרון, שהם בעל ואישה. החברה המבקשת טוענת כי שני הנתבעים הפרו הסכם לרכישת מוצרי קמח באופן בלעדי מהמבקשת לשיווק תחת שם המותג של הנתבעת התאגידית הראשונה ("סוגת"). המבקש ביקש למנוע משני הנתבעים לרכוש מוצרי קמח לשיווק תחת שם המותג סוגת מכל גורם שאינו המבקש, עד להכרעה במשפט המלא. בית המשפט קבע כי על מנת לקבל צו מניעה זמני על המבקשת לעמוד בשני תנאים: ראשית, עליה להוכיח סיכויי הצלחה גבוהים בהוכחת קיומו של הסכם מחייב בין הצדדים; שנית, עליה להראות כי מאזן הנוחות נוטה לטובת מתן הצו המבוקש. השופט קבע כי סוגת אינה צד להסכם ואינה מחויבת לו. עצם אזכור שמה של סוגת בהסכם ועל אריזות המוצרים אינו מעיד על התחייבות כלשהי מצד סוגת כלפי המבקשת. זאת ועוד, מהראיות עולה כי המבקש ידע כי סוגת אינה צד להסכם. השופט דחה גם את טענת המבקש כי הנתבע השני פעל כסוכנו של סוגת. באשר למאזן הנוחות, מצא בית המשפט כי סוגת, שאינה כבולה חוזית, תיפגע מצו מניעה שימנע ממנה לשווק מוצר חדש באמצעות צד שלישי. לפיכך, צו המניעה אינו ניתן נגדה. עם זאת, נגד הנתבעת השנייה ניתן צו מניעה, ימית, האוסר עליה לרכוש את מוצרי הקמח שצוינו מכל גורם שאינו המבקש, כפי שהיא מחויבת למבקש על פי הסכמתם. המבקש חויב לשלם הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ₪ לכל אחד משני הנתבעים.