ת"פ 16197-09-16

תקציר

הנאשמים, בני 21 (נאשם 1) ו-25 (נאשם 2) הורשעו בחבלה חמורה בנסיבות מחמירות ובתקיפה בנסיבות מחמירות. כתב האישום נגדם נבע מאירוע אלימות קשה ללא היכרות מוקדמת, בו נגרם לקורבנות נזק גופני חמור. באירוע היו מעורבים שני הנאשמים ואדם נוסף (נאשם 4) שהורשע אף הוא בהתגרות. השופט פירט את השיקולים בגזר הדין של הנאשמים, ובראשם עקרון ההלימות, המחייב כי העונש יהיה מידתי לחומרת העבירה. השופט התייחס למספר מקרים קודמים כדי לקבוע את טווח הענישה המתאים לכל עבירה. לגבי נאשם 1, שהורשע בחבלה בנסיבות מחמירות, הטווח נע בין 18 ל-42 חודשי מאסר. לעומת זאת, לגבי נאשם 2, שהורשע בחבלה בכוונה בנסיבות מחמירות ובתקיפה בנסיבות מחמירות, העונש ההולם נע בין 3 ל-6 שנות מאסר. בקביעת העונש בפועל שהוטל על הנאשמים, לקח השופט בחשבון מספר גורמים מקלים. אלה כללו את הודאת הנאשמים בעבירות ואת גילם הצעיר. לנאשם 1 עבר פלילי קודם והוא מצוי בסיכון בינוני להתנהגות אלימה בעתיד. לעומת זאת, לנאשם 2 שתי הרשעות קודמות בעבירות אלימות והוא לא נרתע ממאסר מותנה תלוי ועומד בעת האירוע. בסופו של דבר החליט השופט על גזר דין בקצה התחתון של טווח הענישה המתאים לנאשם 1, ומעט מתחת לטווח הביניים לנאשם 2. העונש שנגזר על נאשם 2 מתייחס גם לתקופה בה שהה במעצר בגין תיק אחר במהלך משפטו של אירוע זה. בנוסף, נאשם 2 נדרש לשלם פיצוי בסך 20,000 ₪ לאחד הקורבנות. השופט אימץ גם את המלצתם המשותפת של הצדדים בעניינו של נאשם 4, הכוללת 200 שעות עבודות שירות.