ע"א 3811/96

תקציר

בית המשפט המחוזי מינה מומחה רפואי נוסף לאחר שקיבל את חוות דעתו של המומחה הראשון, שסירב לבדוק את הנפגע למרות בקשות בא כוחו של הנפגע. חוות הדעת של המומחה הראשון לא סיפקה את בית המשפט. על מינוי זה הוגש ערעור. בית המשפט העליון קבע כי מטרת התקנות הנדונות היא לפצות את הנפגע כראוי, וככלל יש להעדיף חוות דעת מומחה המבוססת על בדיקה אישית של הנפגע. יש לפרש את המילה "רשאי", כפי שהיא מופיעה בתקנות הרלוונטיות, כנותנת שיקול דעת למומחה, אך שיקול דעת זה אינו בלתי מוגבל. על המומחה להפעיל שיקול דעת זה בזהירות, במיוחד כאשר הוא מחליט שלא לבדוק את הנפגע. בעוד שבית המשפט אינו מחויב לחוות דעת המומחה, הוא מונחה בדרך כלל על ידה. החלטת בית המשפט המחוזי למנות מומחה נוסף, לאחר שהראשון סירב לבדוק את הנפגע, הייתה סבירה ולא ניתן היה להצדיקה. הערעור על החלטת בית המשפט המחוזי נדחה, והמערערת חויבה בהוצאות המשיב.