ע"א 472/89

תקציר

במקרה שפורט לעיל, דן בית המשפט העליון בערעור בשאלה האם אוטם שריר הלב של המשיב נגרם עקב שירותו הצבאי הממושך ואם הוא זכאי בכך לקצבת נכות לפי חוק נכים. המשיב, ששירת בצה"ל 35 שנה, טען כי מתח נפשי מתמשך במהלך שירותו גרם למחלת לבו. ועדת הערר ומומחה רפואי דחו תחילה את טענתו, וקבעו כי לא ניתן לקשור אירועים צבאיים ספציפיים ישירות להתפרצות מצב זה וכי לחץ נפשי כרוני אינו מוכר כגורם לאוטם שריר הלב. בית המשפט המחוזי חלק על כך, וקבע כי לחץ נפשי ממושך יכול להיחשב כגורם סיבתי בהיעדר מדדי סיכון אופייניים. עם זאת, בית המשפט העליון הפך החלטה זו, והדגיש כי על מנת שניתן יהיה להניח סיבתיות משפטית, יש צורך באירוע ספציפי או חריג במהלך שירות ממושך. הוא הגיע למסקנה שאין מספיק ראיות רפואיות או הסכמה מחוות דעת רפואית מוכרת המצביעה על כך שלחץ נפשי היה גורם מספיק. לפיכך, פסק דינו של בית המשפט המחוזי התהפך, בהתאם לתפיסה כי נטל ההוכחה בדבר סיבתיות מוטל על התובע, וכאן הוא לא התקיים, שכן לא הוצגו ראיות רפואיות ממשיות הקושרות את תנאי השירות למצבו הרפואי של המשיב באופן חלוט.