רע"פ 3396/99

תקציר

המבקש היה מעורב במאבק משפטי שנבע משני כתבי אישום נפרדים הנוגעים לעבירות מס בין השנים 1991-1992. בשנת 1994 הוגש נגדו כתב אישום על ידי רשויות מס הכנסה בגין הגשת דוחות הכנסה כוזבים לכאורה על ידי ניהול שני סטים של ספרים, שהובילו להרשעה ולעונשים הבאים, כולל קנס ועבודות שירות. שלוש שנים לאחר מכן, בשנת 1997, הגישו רשויות מע"מ כתב אישום שני בגין פרקטיקות דומות של דיווח כוזב באותן שנים. על אף שמדובר בעבירות שונות, הן התבססו על אותו רקע עובדתי, מה שהביא את המבקש לטעון לפיטורים מחמת פיטורים והזמן שחלף מאז הגשת כתב האישום המקורי. בית משפט השלום בטבריה דחה תחילה את האישום השני, בנימוק של "הגנה מן הצדק" בכך שהדגיש את חוסר ההגינות שבהעמדתו של המבקש לדין שני משפטים בגין עובדות חופפות. עם זאת, החלטה זו בוטלה על ידי בית המשפט המחוזי בנצרת, אשר הדגיש את חשיבות העמדה לדין בעבירות מס גם אם הדבר גרם אי נוחות לנאשם. בית המשפט אמנם הכיר בשיהוי הבלתי צודק בין כתבי אישום, אך לא ראה בנסיבות העניין עמידה בסטנדרט הנדיר של "התנהגות בלתי נסבלת" המצדיקה פיטורים. החלטה זו אושרה לאחר מכן בערעור, כאשר בית המשפט העדיף את האינטרס הציבורי ברדיפה אחר עברייני מס על פני אי הנוחות של הנאשם. בנוסף, בקשת רשות הערעור נדחתה בשל הגשתה המאוחרת, מה שחיזק עוד יותר את עמדת בית המשפט.