ת"א 21307/98

תקציר

התיק סובב סביב תביעתה של חברת "גל רוסי" נגד עיריית ירושלים ותיאטרון ירושלים לאמנויות הבמה בע"מ בגין ביטול הופעות שתוכננו להתקיים בשני מתחמים שונים. ההופעה הראשונה הייתה אמורה להתקיים במרכז ז'ראר בכר, שבבעלות העירייה, ובוטלה בעקבות פיגוע שאירע באותו היום. ההצגה השנייה תוכננה לתיאטרון ירושלים, הפועל תחת רישיון עסק מטעם העירייה. הביטולים גרמו לנזקים משמעותיים לחברת Russian Wave Ltd, מה שהוביל לתביעה. השאלה המרכזית היא האם לעירייה הייתה סמכות להורות על הביטולים ואם כן, האם היא חייבת לתובע פיצוי כלשהו. בית המשפט מגיע למסקנה כי לעירייה, כרשות מקומית, אין סמכות כללית לבטל הופעות בעקבות פיגוע או אסון למען רגשות הציבור. בעוד שלעירייה יש סמכות להסדיר פתיחות וסגירות של עסקים, לרבות תיאטראות, סמכות זו מוגבלת לנסיבות ספציפיות ואינה משתרעת על סגירה עקב פיגועים או אסונות. כמו כן, בית המשפט מדגיש את עקרון השוויון, ומציין כי העירייה הייתה צריכה להתייחס לכל אירועי הבידור באופן שווה. לפיכך, החלטתה לבטל רק את הופעתה של התובעת בתיאטרון הייתה מפלה וחרגה מסמכותה. לגבי ההופעה בז'ראר בכר, לעירייה הייתה זכות לבטל את החוזה שכן היא הייתה צד לו. עם זאת, בית המשפט מבהיר כי סעיף ביטול החוזה, המציין כוח עליון ואבל לאומי, אינו חל במקרה זה. העירייה גם אינה מצליחה להראות כיצד הפיגוע הפך את ביצוע החוזה לבלתי אפשרי או שונה מהותית ממה שסוכם. פסק הדין דן גם בעקרון השחרור המינהלי, המאפשר לרשויות מינהליות להיות פטורות מהתחייבויות חוזיות לצרכים ציבוריים חיוניים. בית המשפט קובע כי הגנה על רגשות הציבור במקרה זה אינה מהווה צורך כזה, מה גם שההופעה הייתה בתוך הבית ולא פגעה בזכויותיהם של אחרים. לאחר שקבע כי העירייה פעלה ללא סמכות, דן בית המשפט בשאלת הפיצוי. על פי חוק החוזים, התובע זכאי לפיצוי בגין הנזקים שנגרמו לו. עם זאת, התיאטרון אינו אחראי להישמע להוראות העירייה, שכן פעל בסבירות ובתום לב. חזקת הכשירות המינהלית ותלותו של התיאטרון בעירייה לצורך הפעלתו תומכות בהנמקה זו. בסיכומו של דבר, התביעה נגד התיאטרון נדחית, והתובע חויב לשלם לתיאטרון הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. אחריות העירייה וסוגיית הנזקים עדיין נדונות בהליכים עתידיים. פסק הדין, המאפשר את פרסום פסק הדין, ניתן שלא בנוכחות הצדדים ונושא זכות ערעור.