ע"א 6953-12-20

תקציר

השופט קבע כי יש לקבל את הערעור בחלקו. ראשית, דחה השופט את טענת המערער כי שגה בית משפט קמא בכך שלא פסק לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט, שכן ההבדל בין פסק דין של פשרה לבין פסק דין רגיל הובהר לצדדים. השופטת גם אישרה את ממצאי בית משפט קמא באשר למהות ההסכם ולסכום ששילם הלקוח לחברה. בסוגיית התשלום עבור עבודה נוספת, השופט לא מצא טעות בקביעתו של בית משפט קמא כי אין די ראיות לתמוך בטענת החברה. באשר לצו הפסקת העבודה, הסכימה השופטת עם בית משפט קמא כי לא הייתה לו כל השפעה על עזיבת החברה את האתר או על המחלוקות שבאו בעקבותיו. השופטת הסכימה עם אימוץ חוות דעת המומחה בדבר טיב תקרת הצלעות ורשלנות החברה בביצועה, וכן עם החלופה שהציע המומחה לתיקון הכשלים. עם זאת, השופט מצא צדק בשתיים מטענות החברה. באשר לתביעת הלקוח בעלות השלמת העבודה, קבע השופט כי שגה בית משפט קמא בפסיקת פיצוי על פי אומדן על סמך דברי הלקוח בישיבות קדם משפט, שכן ניתן היה להביא ראיות מפורטות. השופט קיבל גם את הערעור בעניין שיעור הפיצוי בגין דיור חלופי, שכן לא הובאו ראיות התומכות בדרישת הלקוח. בעקבות זאת הורתה השופטת על הפחתה של 60 אלף שקל מהסכום שעל החברה לשלם ללקוח עבור סיום העבודות ו-12 אלף שקל עבור דיור חלופי. השופט פסק הוצאות מתונות בסך 5,000 שקל לטובת החברה.