ת"א 35838-03-16

תקציר

המחלוקת במקרה זה נסובה סביב הצורך לסטות מההלכה המקובלת בעניין שיעור אובדן החכירה ביחס לקרקע שהופקעה, ובפרט האם יש בתכנית מרטנס כדי להשפיע על ערך הקרקע. בית המשפט בוחן את פרשת מרקוביץ, שם תוכנית בניין עיר שינתה את ייעוד הקרקע לפני ההפקעה, מה שהוביל לקביעה כי אין בתכנית החדשה כדי להשפיע על שווי הפיצויים. פסק דין זה מיושם על המקרה הנוכחי, יחד עם פסקי דין דומים אחרים. בית המשפט מכיר בהבחנה בין פרשת מרקוביץ לבין המחלוקת הנוכחית, באשר לסוג ההפקעה, אך רואה בה הבדל מלאכותי, שכן נותר העיקרון העומד ביסוד אי התחשבות בהשפעת התכנית המפקיעה על ערך הקרקע. בנוסף, לא ברור אם הקרקע המדוברת בכלל מכוסה על ידי תוכנית מרטנס, והמומחית מטעם בית המשפט, אלסנר, כבר שקלה את ההשפעה הפוטנציאלית של התוכנית בהערכתה. לפיכך, בית המשפט מחליט כי אין צורך בסטייה מהלכת טבר וקובע כי יש לחשב את שווי החכירה האבודה על פי כללי טבר. בית המשפט מקבל את קביעתו של אלסנר לגבי שווי המקרקעין עד לשנת 2024 ומורה לצדדים לחשב את הפיצוי על בסיס שווי זה, לרבות שכר טרחת עורך דין, תוך התחשבות בסכום שכבר שולם על ידי הנתבע. הנתבע נדרש לשלם לתובעים את יתרת הסכום בתוך 30 יום, בצירוף הוצאות משפט. אם מתעוררות חילוקי דעות כלשהם במהלך חישוב הפיצויים, על הצדדים להגיש את חישוביהם לבית המשפט להכרעה נוספת.