עת"מ 49495-03-16

תקציר

העותרת, הסובלת מהפרעת דחק פוסט-טראומטית לאחר תקיפה מינית במהלך שירותה הצבאי, ביקשה ממשרד הביטחון מספר הטבות. ראשית, היא ביקשה ליווי רפואי או עזרה מאחרים עקב הידרדרות תפקודית הקשורה בנכותה. בעוד שהפסיכיאטר של העותרת המליץ על שירותי ליווי, דחה הרופא המחוזי את בקשתה על סמך חוות דעת של רו"ח, והחלטה זו אושרה על ידי הרופא הארצי. עם זאת, בשל פגמים פרוצדורליים מסוימים והסכמת המשיב, הורה בית המשפט כי בקשתו של העותר תיבחן מחדש על ידי רופא המחוז מבלי להתחשב בהחלטות קודמות. שנית, העותרת ביקשה סיוע נוסף לזולת בשל מוגבלותה, דבר שנדחה על ידי רופא המחוז על סמך הערכה חיצונית. למרות שהעותרת לא ערערה על החלטה זו במועד, המשיב הסכים להצעת בית המשפט להעניק לה סיוע נוסף של אחרים בשיעור של 9.5 משקולות למשך שנה. בית המשפט קיבל זאת וקבע כי אין לנכות את הסיוע הנוסף מהתוספת לצרכים מיוחדים שהעותרת כבר מקבלת. תוספות אלה נגזרות ממקורות נורמטיביים נפרדים, משרתות תכליות שונות ונקבעות באופן שונה; לכן הם צריכים להיות משולמים במצטבר. שלישית, העותרת ביקשה תשלום רטרואקטיבי של הטבות מסוימות עד למועד שחרורה מהצבא. בית המשפט דחה בקשה זו משום שלא נטענה דיה, וכן משום שהיא הועלתה חמש שנים לאחר דחייה קודמת, ללא כל הסבר לשיהוי. יתר על כן, פסק דין של בית המשפט העליון במקרה דומה קבע במפורש כי תחולתו תהיה פרוספקטיבית מיום פסק הדין. העותרת כבר קיבלה את ההטבות המדוברות מדצמבר 2013 ואילך. לפיכך, דחה בית המשפט את העתירה בעניין תשלומים רטרואקטיביים. לבסוף, בית המשפט לא פסק הוצאות למי מהצדדים, והוציא צו איסור פרסום על פרסום פרטי העותר. פסק הדין היה אמור להימסר לעותר ולבא כוח המשיבים על ידי המזכירות.