בר"מ 1471/21

תקציר

התיק נסוב סביב דחיית בקשה למעמד מטעמים הומניטריים של שני ילדים של נתין זר הנשוי לאזרח ישראלי. בקשתם של המבקשים, משפחה בת ארבע נפשות, נדחתה בנימוק של חוסר תום לב והיעדר טעמים הומניטריים. הילדים, אזרחי נפאל, נכנסו לישראל באשרת תייר לצד סבתם בזמן שאמם, המבקשת מס' 2, הייתה בתהליך קבלת אזרחות ישראלית. המבקשים טענו כי סבתם של הילדים אינה מסוגלת עוד לטפל בהם, ויש להעניק להם מעמד לחיות עם אמם בישראל. עם זאת, בית המשפט מצא כי המבקשים לא פעלו בתום לב, שכן הצהרותיהם הקודמות סתרו את טענותיהם הנוכחיות. בנוסף, קבעו בתי המשפט כי טובת הילדים אינה סיבה מספקת להצדיק את מתן מעמדם, במיוחד בהתחשב ביכולתה של סבתם לטפל בהם ובחייהם המבוססים בנפאל. ההחלטה לדחות את הבקשה הושפעה גם מחוסר האחדות של המשפחה לאורך השנים ומהפער בין מעשי המבקשים לבין ייצוגם הנוכחי. כמו כן, בתי המשפט ציינו כי ניתן להגיש בקשה חדשה לאחר שהילדים יעזבו את הארץ. גם בקשת רשות הערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מנהליים נדחתה, שכן היא לא עמדה באמות המידה הנדרשות וחזרה במידה רבה על הטענות שהוצגו בעבר. הדגש על טובת הילד ואחדות המשפחה נמצא כבלתי מספיק כדי להצדיק התערבות בהחלטות הערכאות הנמוכות.