ע"א 8481/05

תקציר

בתיק משפטי מורכב הנוגע לחלקת קרקע בנצרת שהוקנתה במקור לאפוטרופוס לנכסי נפקדים, ביקש המערער, ויקטור לולו, השבת הנכס או פיצויים. הקרקע הייתה בבעלות אמה המנוחה של לולו, שנחשבה נפקדת על פי החוק הישראלי בשל אזרחותה הירדנית. האם, שעל פי דיווחים סבלה מסכיזופרניה, מעולם לא תבעה פיצויים עם חזרתה לישראל, מה שהוביל לסכסוכים משפטיים לאחר מותה בשנת 1995. בקשתה הראשונית של לולו לשחרור הקרקע נדחתה על ידי האפוטרופוס בשל בעיית כשירות לכאורה. לאחר ערעור ראשוני שנכשל, הותר ללולו להגיש מחדש תביעות להשבה ולפיצויים, אך בית המשפט דחה את טענותיו שוב, תוך הדגשת כי יש להפנות תחילה תביעות פיצויים לנציב שמונה על ידי הממשלה. בית המשפט הכיר במחלת הנפש של המנוחה, תוך ביטול ההתיישנות על תביעותיה, והציע שלולו תוכל לתבוע פיצויים באמצעות ההליך הרשמי. לאחר הערעור, השופטים הגיעו למסקנה שלולו יכולה להגיש בקשה חדשה לשחרור קרקעות, אך הדגישו כי שחרור נכסים דורש שיקול דעת של האפוטרופוס והמלצת ועדה ממשלתית. בית המשפט שב והדגיש את הצורך של לולו לתבוע פיצויים בערוצים המשפטיים המתאימים והתיר את הקפאת הטיפול בפיצויים אם תוגש בקשת שחרור. היא פסקה ללולו שכר טרחה, תוך שהיא מבקרת את הטיפול הפרוצדורלי הקודם ומדגישה את הנוקשות המשפטית בנוגע לתביעות, סמכות שיפוט והשבת נכסים. בית המשפט דחה את הערעור ללא הוצאות נוספות, ודרש הכרעה באמצעות הליכים ומסגרות משפטיות מבוססות, המשקפות איזון מורכב בין חיקוקים משפטיים לבין הליכים מנהליים בסכסוכי זכויות קניין.