ע"פ 8109/15

תקציר

לאחר עיון בתיק ובטיעוניו, החליט בית המשפט לדחות את מרבית הערעור, למעט שינוי הקנס שהוטל על המערער. הערעור תהה האם נכון קבע בית משפט קמא את העונש, שכן הוא קבע טווח ענישה החורג מהגבול העליון של הסדר הטיעון. קיים ויכוח האם על בתי המשפט להגדיר תחום ענישה במקרים של הסדרי טיעון, שכן תיקון 113 לחוק העונשין אינו מתייחס לכך במפורש בהסדרי טיעון. בית המשפט הכיר בדעות שונות בשאלה האם עונשים מוסכמים צריכים להעריך את מדיניות הענישה הרווחת, וציין כי עדיין לא קיימת פסיקה חד משמעית. במקרה זה, הערכת העונש של בית משפט קמא לא נקבעה כשגויה, שכן לא היה טווח ענישה מוסכם ספציפי או עונש שיגביל את הערכתו. כמו כן, בתי המשפט לערעורים מתערבים בדרך כלל רק כאשר העונשים חורגים באופן משמעותי מהמקובל, מה שלא היה המקרה כאן, שכן עונש של 36 חודשי מאסר תואם את חומרת העבירות, ומשפיע על אוצר המדינה ועל השוויון בין האזרחים. המערערת טענה להקלות בגין תשלום מלוא חובות המס באמצעות חילוט, אך בית המשפט הבהיר כי רק חובות מע"מ כוסו ולא מס הכנסה. למרות זאת, החליט בית המשפט להפחית את הקנס משום שהחילוט היה נרחב, כלל את כל נכסיו של המערער, והוא לא הסתיר אותם כדי להימנע מצדק. הערעור התקבל חלקית והפחית את הקנס ל-10,000 שקל, עם הוראות נוספות למאסר אם לא ישולם. יתר רכיבי העונש נותרו בעינם, והמערער הונחה להתייצב למאסר ביום 1.7.2016.