ת"א 13949-02-10

תקציר

התובעת, פלומורון בע"מ, הייתה בעלת מבנה שהועמד לכינוס נכסים לבקשת הנתבע, עו"ד איתן מאיר, בשל חוב החברה לבנק. כונס הנכסים החזיק בנכס במשך שבע שנים, במהלכן נפגע המבנה מסיבות טבעיות ונבזז, מה שגרם לירידת ערך משמעותית. התובע תבע את כונס הנכסים בגין רשלנות בטיפול בנכס, בטענה כי כשל בחובתו לטפל בו, וכתוצאה מכך נגרם לו הפסד כספי. בית המשפט פסק לטובת התובעת, והגיע למסקנה כי הכונס לא נקט בזהירות הראויה והיה אחראי לנזק לנכס. הראיות הראו כי כאשר כונס הנכסים השתלט על המבנה הוא היה נעול ומאובטח, אך במהלך כינוס הנכסים הוא נבזז והושחת ונגרם לו נזק רב. חובתו של הכונס הייתה להגן על הנכס ולנהלו באחריות, דבר שלא עשה. כמו כן, הכונס לא חידש את ביטוח המבנה, וכאשר נגרם נזק במהלך תקופת פוליסת הביטוח, הוא לא הגיש תביעה. בית המשפט קבע כי לכונס הנכסים, כנושא משרה בבית המשפט, חלה חובת זהירות ונאמנות כלפי התובע והוא לא עמד בחובות אלה. באשר לחבות הבנק, קבע בית המשפט כי כונס הנכסים היה נושא משרה בבית המשפט ולא סוכן של הבנק. הבנק לא היה אחראי למעשיו או מחדליו של הכונס, מה גם שהבנק לא היה מעורב בניהול הנכס או במתן הוראות לכונס הנכסים. לפיכך נדחתה ההודעה לצד השלישי, הבנק. בית המשפט כימת את הנזק שנגרם למבנה ב-1,788,397 ₪ והורה לנתבעת לשלם סכום זה לתובע, בצירוף ריבית, אגרת בית משפט, שכר טרחת מומחה ושכר טרחת עורך דין בסך 75,000 ₪. בנוסף, חויב הנתבע לשלם לצד השלישי שכר טרחת עורך דין בסך 35,000 ₪. פסק הדין ניתן ביום 1.7.2013.