רע"א 8060/95

תקציר

התיק נסוב סביב חוזה לשירותי אחסנה בין חברת אב-חן אחסנה בע"מ לבין הנהלת בתי המשפט, בנוגע לאחסון טובין מעוקלים בחיפה. החוזה, שהיה בתוקף מינואר 1989 עד יוני 1992, נועד לשמש פתרון זמני עד למציאת מחליף קבוע. מחירי האחסנה נקבעו, אך השאלה מי אחראי לתשלום אגרות אלה לא הוזכרה במפורש בהסכם. במהלך תקופת ההתקשרות הקפידה אב-חן לגבות דמי אחסנה מראש מהצדדים המעורבים בהליכי ההוצאה לפועל. בעקבות כריתת החוזה דרש אב-חן להסיר את יתר העיקולים ולשלם את דמי האחסון שלהם על ידי המדינה. הנהלת בתי המשפט סירבה לכך, מה שהוביל את אב-חן להגיש תביעה. בית המשפט המחוזי קבע כי המדינה אינה אחראית לדמי אחסנה במהלך תקופת החוזה, אלא אחראית לתקופה שלאחר החוזה. אב-חן ערער על החלטה זו, וטען כי יש להטיל על המדינה אחריות לכל אורך הדרך. בתוך כך, ביקשה המדינה רשות ערעור על החלטת הביניים לטובת אב-חן לתקופה שלאחר החוזה. בית המשפט העליון איחד את שני ההליכים. בית המשפט העליון אישר את פסק דינו של בית המשפט המחוזי, וקבע כי החוזה אינו מטיל על המדינה אחריות לדמי אחסון. הנסיבות והתנהלות הצדדים הצביעו על כך שדמי האחסנה היו אמורים להיגבות מהצדדים להליכי ההוצאה לפועל ולא מהמדינה. יתר על כן, אופיו של החוזה, שכלל העברת האחריות לאחסון עיקולים לגורם חיצוני, העלה כי הנהלת בתי המשפט לא התכוונה לשאת באחריות הכספית לשכר טרחה זה. באשר לתקופה שלאחר ההתקשרות, הסכים בית המשפט עם בית המשפט המחוזי כי על המדינה מוטלת האחריות להסיר את העיקולים ממחסנו של אב-חן עם סיום החוזה. מאחר שהמדינה לא עשתה כן, היה אב-חן זכאי לדמי אחסנה נאותים מהמדינה עבור התקופה עד להסרת העיקולים בפועל. התיק הוחזר לבית המשפט המחוזי לדיון נוסף כדי לקבוע את הסכום המדויק של שכר טרחה זה.