בר"ע 1029/05

תקציר

עניינו של תיק זה נסוב סביב סכסוך רכושי, בו ביקשה המבקשת לפנות את המשיבה מרבע נכס הנמצא ברחוב הנביאים 15 בירושלים. בשנת 1999 נתן בית משפט השלום בירושלים פסק דין שלא בפניו של המשיב וקבע כי המשיבה אינה רשאית להשתמש ברובע האמור מבלי לחתום על הסכם שכירות ולשלם את דמי השכירות המתאימים. פסק הדין ניתן בעקבות תביעה שהגיש האפוטרופוס הכללי נגד המשיבה. בהמשך, מכר האפוטרופוס הכללי את חלקו בנכס למבקש, והמבקש פתח בהליכי פינוי. הפינוי בוצע בשנת 2004, אך המשיבה הגישה בקשה לביטול הפינוי, שאושרה על ידי מנהל ההוצאה לפועל בשנת 2005. לאחר מכן הגיש המבקש בקשת רשות ערעור על החלטה זו. בית המשפט התמקד בדיונו באופיו של פסק הדין המקורי וסיווג אותו כפסק דין הצהרתי, שלא ניתן לאכוף אותו בהליכי הוצאה לפועל. בחלק המבוא לפסק הדין, שנוסח על ידי האפוטרופוס הכללי, נכתב במפורש כי מדובר ב"פסק דין הצהרתי". יתר על כן, התביעה שלגביה ניתן פסק הדין לא כללה סעד של פינוי, ופסק הדין עצמו רק אסר על המשיבה לעשות שימוש בנכס בתנאים מסוימים. לפיכך, קבע בית המשפט כי למנהל ההוצאה לפועל אין סמכות להורות למבקש לפנות את הנכס ולהשיב את החזקה למשיבה על סמך פסק דין הצהרתי. עוד טען בית המשפט כי סמכויותיו של מנהל ההוצאה לפועל מוגבלות להוראות הקבועות בחוק ההוצאה לפועל ובתקנותיו, שאינן מכסות את המקרה הנוכחי. לפיכך, הערעור התקבל, והחלטת ראש ההוצאה לפועל בוטלה. בית המשפט הבהיר כי המשיבה יכולה לפנות לאפיקים משפטיים אחרים, לרבות הגשת תביעת פינוי, לפתרון הסכסוך הרכושי. פסק הדין ניתן בהיעדרם של שני הצדדים, ולא נפסקו הוצאות.