דנ"פ 7541/18

תקציר

בית המשפט דחה את הבקשה לדיון נוסף, בקובעו כי אין לכך הצדקה עניינית. המבקש ביקש להציג את טענותיו כבעלות משמעות רחבה; עם זאת, בית המשפט לא מצא פסיקה חדשה הסותרת החלטות קודמות של בית המשפט העליון או מצדיקה דיון נוסף. המבקש זוכה מעבירות מין בשל שאלות של כפייה, ולא משום שלא התקיימו יחסי מין, דבר שלא היה שנוי במחלוקת. למרות זיכוי זה, הוא עדיין הורשע בהדחה בחקירה לפי סעיף 245(א) לחוק העונשין, המגדיר גרימת הצהרות כוזבות לעבירה פלילית. מעשיו של המבקש היוו עבירה זו, שכן הוא ניסה לשכנע את המתלוננת לחזור בה מאמירת האמת שלה. חוק העונשין אמנם מציע הגנה על מעשים שנעשו למען האמת, אך בית המשפט קבע כי הדבר אינו חל משום שמעשיו של המבקש התנגדו לגילוי האמת. בית המשפט דחה גם את הטענות לאכיפה בררנית ולהגנה על זוטות, תוך הדגשת חומרת עבירת ההדחה, במיוחד נוכח הפרש הגילאים וגיל המתלונן בעת האירוע. בית המשפט קבע כי פסק הדין תואם את הדין הקיים והבקשה לדיון חוזר מציגה טענות ערעור בלבד, שכבר נדונו ונדחו בהליך הערעור. פסק הדין הקודם התקבל פה אחד, מה שדחק עוד יותר לשוליים את הצורך בדיון מחדש. משכך, דחה בית המשפט את הבקשה לדיון נוסף ללא צו הוצאות.