ע"א 23573-02-11

תקציר

הערעור מערער על פסק דין של בית המשפט המחוזי שאישר את דחיית התביעה שהגישה המערערת נגד הבנק המשיב על הסף, על יסוד דוקטרינת res judicata, הנובעת מפסק דין קודם שניתן לטובת הבנק. פסק הדין הקודם דחה את תביעת הבנק כנגד המערער בדבר ערבות אישית חתומה על ידו, בשל כשל הוכחה. עם זאת, פסק הדין כלל גם קביעה עובדתית, הסותרת את טענות המערערת, כי הבנק העמיד אשראי נוסף לאחר שהמערער חתם על ערבות אישית. קביעה זו הייתה חיונית לשאלה האם הבנק זכאי על פי דין לממש ערבות בנקאית. מאחר שהמערער זכה בתיק הקודם, הוא לא יכול היה לערער על פסק דין זה או על הממצאים שבו. הערעור הנוכחי סובב סביב סוגיה זו. בית המשפט פוסק לטובת המערער, וקובע כי לא היה מקום להחיל את דוקטרינת ה-res judicata משום שלמערער לא הייתה זכות ערעור על פסק הדין הקודם ועל ממצאיו. על אף שהבנק היה רשאי לחזור ולטעון את הטענות שעליהן הועלו הממצאים הקודמים לטובתו, לא היה מקום לדחות את טענת המערער על הסף. ההוצאות שנפסקו לבנק בערכאה הנמוכה יותר מוצדקות, אך אלה שנפסקו לבנק בבית המשפט המחוזי מבוטלות. התיק מוחזר לבית המשפט המחוזי לדיון לגופו של עניין. הבנק המשיב חויב לשלם למערערת הוצאות ערעור ושכר טרחת עורך דין.