ב"ל 41335-11-17

תקציר

התובע, שנפצע קשה ומחוסר הכרה לאחר תאונה, טען כי התאונה אירעה בעת עבודתו. לגופו של עניין, הוא טען כי נפגע מרכב בעת שסייר בשטח עבודתו כהולך רגל. המעסיק והעובד ערערו על החלטת המוסד לביטוח לאומי כי לא מדובר בתאונת עבודה. בית המשפט בחן את חומר הראיות ומצא כי התובע לא הצליח להוכיח כי היה בעבודה או ביצע מטלה הקשורה לעבודה בעת הפגיעה. גיליון הנוכחות שהוגש על ידי המעסיק נוצר בדיעבד והכיל חוסר עקביות, ועדויות אביו ובן דודו של התובע על מקום הימצאו של התובע לא היו עקביות ולא נתמכות בראיות אובייקטיביות. כמו כן, בית המשפט מצא כי התובע לא נפגע כהולך רגל בתאונת הדרכים המתוארת. שני הנהגים שהיו מעורבים בתאונה העידו כי לא היו עדים לאף אדם נוסף שהיה מעורב, וגם דוחות המשטרה וההצלה לא הצביעו על הימצאות הולך רגל. הדו"חות הרפואיים ועדויות המגיבים הראשונים תיארו מצב חריג בו נמצא התובע מחוץ לאמבולנס ללא אינדיקציה ברורה כיצד הגיע לשם, מה שתמך בטענת ההגנה כי התובע לא נפגע כהולך רגל. בנוסף, היו אינדיקציות לרכב נוסף – טרקטורון – בזירה, דבר הסותר את טענת התובע. בסיכומו של דבר, בית הדין הגיע למסקנה כי התובע לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו ולא הצליח להוכיח כי התאונה אירעה במהלך שעות עבודתו או בעת ביצוע מטלה הקשורה לעבודה. לפיכך, התביעה נדחתה, מבלי להורות על הוצאות בשל מצבו הרפואי הקשה של התובע. לשני הצדדים הייתה זכות לערער על ההחלטה בתוך 30 יום.