עת"מ 2123-12-11

תקציר

העותרת שכרה מבנה בית ספר מהרשות המקומית המשיבה לתקופה של 10 שנים, מתוך כוונה להפעיל מוסד חינוכי לתלמידים עד גיל 18. בעתירה נטען כי הובטח להם פטור מארנונה, שישקף את המנהג ביישוב לפטור מוסדות חינוך אחרים. העותרים הפעילו את המוסד מבלי לשלם ארנונה עד לקבלת הודעת תשלום בשנת 2011. העותרת התנגדה למינהל ארנונה, אך ההתנגדות נדחתה. לאחר מכן הגישו העותרים עתירה בה טענו לזכאותם לפטור כמוסד חינוכי. המשיב טען, כי טענת העותרים אינה תקפה משום שלא הוכיחו את מעמדם כמוסד חינוכי מאושר. הייתה מחלוקת מתי התקבלה ההתנגדות לארנונה, ולפיכך מתי פג חלון 60 הימים לתגובה. השופט קבע כי יש לראות את ההתנגדות כמתקבלת, שכן היא לא נענתה בתוך תקופת החלון. זאת ועוד, השופט קבע כי מוסד העותרת הוא אכן מוסד חינוכי וכי קביעתו של המשיב אחרת הייתה פגומה. עוד קבע השופט כי טענת הפטור של העותרת אינה טעונה אישור שר הפנים, וכי לא ניתן לחייב את העותרת בדיעבד בארנונה לפני שנת 2011 משום שהמשיבה לא מילאה אחר ההליכים הנדרשים לחיוב בארנונה. לפיכך, חיוב הארנונה כנגד העותר היה תקף רק מיום 31.3.2011 ואילך. השופט הורה לאסור את הליכי הגבייה נגד העותר לתקופה שבין השנים 2008-2011, ולקבל את בקשת העותר לפטור מארנונה עד סוף שנת 2011. השופטת לא הביעה עמדה בנוגע לחוב הארנונה לשנת 2012, השאירה את הבדיקה למשיב ולעותר והנחתה אותם על הדרכים המתאימות לקבלת החלטה או לערעור עליה. כמו כן הורה השופט למשיבים לכסות את הוצאות העותר ושכר טרחת עורך דין, בסך 10,000 ₪.