בג"צ 220/51

תקציר

המבקשים, תושבי הכפר רבסיה שבגליל המערבי, גורשו על ידי צה"ל במהלך הכיבוש ב-1948 ונמנע מהם לחזור. הם בעלי תעודת זהות ישראלית ובעלי נכסים ברביע, ורואים עצמם פליטים. המבקשים ביקשו צו המונע את גירושם ללא בסיס חוקי. המשיב, המושל הצבאי של הגליל, טען כי הכפר הוכרז שטח צבאי סגור מכוח תקנה 125 לתקנות ההגנה (שעת חירום), 1945, המחייבת היתר כניסה או יציאה, דבר שאין למבקשים. עם זאת, המבקשים טוענים כי פעולות הנגיד אינן חוקיות ושרירותיות, שכן התקנה פסולה ללא פרסום רשמי, ולא ניתן להגביל את חופש התנועה של התושבים ללא פעולה חקיקתית. בית המשפט מסכים, ומדגיש כי הגבלת זכויות יסוד מחייבת הליך הוגן ושלטון החוק. צו הנגיד, אף שלא פורסם, הוא מעשה חקיקה ולכן אינו תקף. כתוצאה מכך, גירושם של המבקשים מרביע אינו חוקי, והם זכאים להוצאותיהם. פסק דין זה מגן על זכות היסוד לתנועה חופשית ומבטיח שקיפות חקיקתית.