מ"ח 2448/16

תקציר

המשיב טען כי יש לדחות את הבקשה למשפט חוזר משום שהעותר לא הציג כל עילה מוצדקת למשפט חוזר, כנדרש בסעיף 31 לחוק בתי המשפט, ועל כן אין בסיס לטענת העותר לפי סעיף 31(ד) לחוק. המשיב טען כי הבקשה אינה אלא חזרה על טענות שהועלו בעבר בהודעת הערעור לבית המשפט המחוזי, אשר נדחו באופן סביר, והעותר לא הצביע על נימוקים חדשים לעיונם מחדש. המשיב סבר כי מדובר בטיעוני ערעור גרידא וכי התיק כבר נדון די הצורך בשלוש ערכאות ואין לפתוח אותו מחדש. לגופו של עניין, הגן המשיב על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה, אשר התבסס על עדויות עדי ראייה וראיות נוספות, והדגיש כי הרשעתו של המבקש הייתה מוצדקת. בנוסף, טען המשיב כי טענותיו של המבקש בדבר אי הבאת ראיות בשלב גזר הדין אינן מבוססות, שכן בית המשפט שקל די הצורך את עבירת הנטישה וטיעוני המבקש אינם מצדיקים עונש מופחת. לטענת המשיב, בקשת המבקש לא עמדה בתנאי הסף למשפט חוזר ולא הצביעה על חשש ממשי כי ההרשעה אינה צודקת. לאחר עיון בבקשה ובתגובת המשיב, הסכים בית המשפט עם טענות המשיב. השופט הדגיש כי משפט חוזר הוא אמצעי חריג ואין להשתמש בו כדי לתת למבקש הזדמנות נוספת להציג את טענותיו. טענותיו של המבקש נבדקו ביסודיות על ידי הערכאות הרלוונטיות, והמשיב הצליח להוכיח את אשמתו של המבקש מעבר לספק סביר. זאת ועוד, השופטת התקשתה לקבל את טענות המבקש לגופן. הרשעתו של המבקש התבססה על עדויות משכנעות של עדי ראייה וראיות נוספות, לרבות נתוני מיקום הטלפון וחוות דעת מומחים על סימני הבלימה שנותרו על הכביש. בית המשפט המחוזי אישר גם את פסק דינו של בית המשפט לתעבורה, ולא הייתה עילה להתערב בממצאים אלה. השופטת הדגישה כי העלאת טענות שכבר הוסדרו הוזילה את ההליך המשפטי והפכה אותו להליך ערעורי. השופטת דחתה גם את טענת המבקש כי נגרם עיוות דין משום שבקשתו להביא עדים בשלב גזר הדין נדחתה, ולא מצאה כל אינדיקציה לפגמים חמורים בהליך המקורי המצדיקים משפט חוזר. באשר להסתמכותו של המבקש על סעיף 31(ד) לחוק בתי המשפט, הסביר השופט כי סעיף זה מחייב קיומן של עילות למשפט חוזר, ובהיעדר עילה כזו, עניינו של המבקש אינו נופל בתחומו. השופט התייחס בקצרה לטיבה של עבירת הנטישה לאחר הפציעה ולעונש המחמיר הנלווה אליה, וציין כי הרשעתו וגזר דינו של המבקש היו מידתיים ביחס לעבירה ואינם מצדיקים התערבות. משכך, דחה השופט את הבקשה למשפט חוזר, והדגיש כי המבקש לא הוכיח סיכון ממשי לעיוות דין. ההחלטה התקבלה בהתאם.