ת"א 18804/06

תקציר

התיק מציג תביעה של מעסיקה, אסם וחברות קשורות בע"מ ("אסם"), נגד חברת ביטוח, הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ ("הפניקס"), לפיצוי שכר עבודה ששולם לעובד שנפגע בתאונת דרכים. העובדת, גב' מנשוב טלי, נעדרה מעבודתה במשך 53 ימים בעקבות התאונה. התאונה הוכרה כתאונת עבודה על ידי המוסד לביטוח לאומי. אסם שילמה לעובדת את מלוא שכרה והטבותיה בתקופת היעדרותה, הן כמעסיקה והן כ"מעסיק מורשה" על פי תקנות המוסד לביטוח לאומי. אסם מבקשת החזר מהפניקס בגין השכר ששולם לעובד, אותו קיבלה בחזרה חלקית מהביטוח הלאומי. הניתוח המשפטי מתמקד במקורות זכותה של אסם להשבת רכוש מהפניקס ובהיקפה ואופייה של זכות זו. **עקרונות משפטיים וחידושים:** * **הבסיס הכפול להשבה:** זכותה של אסם להשבת רכוש מהפניקס מושתתת על שתי מסגרות משפטיות עיקריות: 1. **חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995:** באופן ספציפי, סעיף 328(א) לחוק זה מעניק למוסד לביטוח לאומי, או ל"מעסיק מורשה" הפועל במקומו, את הזכות לתבוע פיצויים ממזיק צד שלישי בגין הטבות ששולמו. זה כולל זכות השבה על סכומים ששולמו על ידי המעסיק ואינם ניתנים להחזר על ידי המוסד לביטוח לאומי, כגון דמי פגיעה עבור תקופת הזכאות הראשונית. המוסד לביטוח לאומי מכסה בדרך כלל 75% מהשכר, מה שמשאיר פער פוטנציאלי של 25% למעסיק לתבוע מהמזיק על פי הוראה זו. 2. **החוק לתיקון חוק נזקי גוף, התשכ"ד-1964 ("חוק הגמלה"):** חוק זה חל על סכומים המשולמים על ידי מעסיק כגמלת נזקי גוף שאינם מכוסים במפורש בהסדרי השבה מיוחדים בחוק הביטוח הלאומי. סעיף 2 לחוק ההטבות מאפשר למוטב (המעביד) לגבות פיצויים מהמזיק עד לסכום שהיה המזיק חייב לנפגע. * **כפיפות מקורות נורמטיביים:** בית המשפט מבהיר כי הסדרי ההשבה לפי חוק הביטוח הלאומי וחוק ההטבות אינם עצמאיים אלא כפופים. חוק הביטוח הלאומי קובע מנגנון השבה ספציפי לסכומים ששולמו על פי הוראותיו. חוק ההטבות משמש מקור משלים לסכומים המשולמים על ידי המעסיק מחוץ להוראות ספציפיות אלה, שלגביהם לא קיים הסדר השבה אחר. * **זכות מוחלפת:** באופן מכריע, זכות השיבה של אסם נגד פניקס מאופיינת כ**זכות מוחלפת**. המשמעות היא שאסם נכנסת לנעליו של התובע המקורי (העובד או המוסד לביטוח לאומי, בהתאם לסכום הספציפי הנתבע). * כאשר אסם פועלת כממשיכת דרכו של המוסד לביטוח לאומי לפי סעיף 328(א) לחוק הביטוח הלאומי, זכותה מופחתת לזכויות המוסד לביטוח לאומי כנגד המזיק. משמעות הדבר היא שזכותו של המל"ל מוגבלת על ידי אחריות המזיק כלפי הנפגע, וכל ההגנות שיש למזיק כלפי הנפגע חלות גם על המל"ל. * בדומה, כאשר אסם מבקשת פיצוי לפי חוק הגמלה, זכותה מופחתת גם לזכויות העובד הנפגע כנגד המזיק. זה מונע מהמזיק להיות אחראי פעמיים לאותו נזק. * **היקף זכות השיבוב - עקרון ה"תקרה":** אופייה המשועבד של זכותה של אסם מגביל באופן משמעותי את היקפה. המעסיק אינו יכול לגבות מהמזיק יותר מאשר אחריותו הממשית של המזיק כלפי העובד הנפגע. עיקרון זה מקבל חיזוק מסעיף 2 לחוק ההטבה, הקובע במפורש כי הנהנה יכול להשיב "עד לסכום שהיה המזיק חייב למוטב על פי כל דין בגין גרימת נזק גוף אלמלא הנזק היה נהנה ממנו". תביעת המעסיק מוגבלת אפוא על ידי אחריות המזיק כלפי הנפגע, ולא רק על ידי סכום השכר שהמעסיק שילם. * **ויתור ושחרור על ידי הצד הנפגע:** סוגיה מרכזית המטופלת היא השפעת חתימת העובד הנפגע על מכתב קבלה ושחרור עם המזיק (הפניקס) לאחר קבלת פיצויים. בית הדין קובע כי **לאחר שנצברה זכותה של אסם להחזר (עם תשלום שכר), העובד לא יכול היה עוד לוותר או לשנות את הזכות הספציפית הזו.** מכיוון שזכותה של אסם הייתה "רכוש" של אסם לאחר ששילמה לעובד, שחרורו של העובד לאחר מכן להפניקס לא מחק את תביעת השיבוב של אסם. העובדת לא יכלה לשחרר זכות שכבר אינה שייכת לה. העיתוי של הוויתור הוא קריטי; ויתור לפני תשלום המעסיק והעברת הזכויות יחייב את המעסיק, אך לא ויתור שיבוצע לאחר שהמעסיק כבר שילם ורכש את זכותו החלופית. **יישום למקרה:** על בסיס עקרונות אלה חישב בית המשפט את תביעתה הזכאית של אסם. סך כל השכר ששילמה אסם עמד על 11,132 ₪. המוסד לביטוח לאומי החזיר 4,630 ש"ח. לאחר מכן קבע בית הדין כי סך כל זכאותו של העובד לפיצויים מהפניקס על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, עומד על סך של 6,771 ₪. בניכוי החזר המוסד לביטוח לאומי (4,630 ש"ח), יתרת החוב לאסם עמדה על 2,141 ש"ח. סכום זה מייצג את חלק ההפסד של העובדת שאסם כיסתה ואשר הפניקס הייתה אחראית לו, ואשר לא הוחזר מהביטוח הלאומי. בית המשפט פסק לאסם סכום זה, בתוספת הפרשי הצמדה והוצאות משפט.