תמ"ש 16119-11-15

תקציר

התובעת, אישה חרדית חוזרת בתשובה, תבעה את בעלה לשעבר (נתבע #1) ואת אחיו (נתבע #2) בגין לשון הרע וחדירה לפרטיות בעקבות גירושיהם החריפים. התנהלות הנתבעים כללה פריצה לטלפון של התובעת, שליחת מכתבים פוגעניים לחבריה ופרסום פוסטים מכפישים אודותיה ברשתות החברתיות ובאתר סקס. בית המשפט פסק לטובת התובעת בכל הסעיפים, ופסק לה פיצויים בסך 275,000 ₪ מהנתבעת #1 ו-25,000 ₪ מהנתבעת #2 ללא הוכחת נזק. מעשיה של הנתבעת #1 כללו פתיחת פרופיל מזויף באתר סקס תוך שימוש בפרטיה, תמונותיה והעדפותיה המיניות לכאורה של התובעת, מה שהוביל להטרדתה על ידי גברים רבים. הוא גם שלח שני מכתבי לשון הרע לחבריה של התובעת ופרסם פוסט בפייסבוק המשמיץ אותה. בית המשפט מצא כי התובע הוכיח טענות אלו וכי לנתבע #1 אין הגנות משפטיות על מעשיו. הנתבעת #2 שיתפה את הפוסט של הנתבעת #1 בפייסבוק, והוסיפה הערות מכפישות נוספות על התובעת. בית המשפט קבע כי פעולה זו מהווה לשון הרע ברורה והטילה אחריות על הנתבע #2. בית הדין פירט את האירועים הקשים שהובילו לגירושין, ומצא את גרסת התובע לאירועים אמינה יותר. בית המשפט דחה את טענות הנתבעים כי התובעת הייתה לסבית שרימתה את הנתבעת, "שוברת משפחה", גנבת ואלכוהוליסטית, וציין כי טענות אלה אינן נתמכות בראיות. השופטים מתחו ביקורת גם על התנהלות הנאשמים במהלך המשפט, לרבות חוסר כבוד לכבודו של התובע והגשת ראיות לא רלוונטיות ולא מטופלות כראוי. כתוצאה מכך, בית המשפט הורה לנתבעים לשלם לתובעת שכר טרחת עורך דין בסך 40,000 ₪, בנוסף לנזקים שצוינו לעיל, ונעתר לבקשת התובעת לפרסם את פסק הדין ללא פרטים מזהים לשם שמירה על פרטיותה. מקרה זה מדגיש את ההשלכות החמורות של פעולות לשון הרע ופגיעה בפרטיות, במיוחד בעידן הדיגיטלי, ואת חשיבות כיבוד כבודם ופרטיותם של אנשים המעורבים בהליכים משפטיים.