ע"פ 66/88

תקציר

המשיבה הייתה מעורבת בתאונת דרכים קטלנית ולא עצרה במקום, המשיכה בדרכה לביתה לפני שחזרה. היא נשפטה על גרימת מוות ברשלנות ונטישה לאחר פציעה. בית משפט השלום זיכה אותה משני האישומים מחמת הספק, והרשיע אותה בנהיגה רשלנית ובניגוד לחוקי התעבורה. היא נידונה לקנס ולפסילה מלנהוג. בית המשפט המחוזי דחה ערעור על הזיכוי מחמת נטישה. המדינה ערערה לבית המשפט העליון וטענה כי היה מקום להרשיע את המשיב בהפקרה לאחר פגיעה לפי סעיף 64א לפקודת התעבורה. בית המשפט העליון קיבל את הערעור, בקובעו כי די במודעותה של המשיבה לתאונה לצורך הרשעה, ללא קשר למניעיה שלא לעצור. בית המשפט קבע כי החלפתה של הערכאה הנמוכה יותר בעבירה פחותה אינה חוקית, שכן העובדות שהוכחו מצדיקות הרשעה לפי כתב האישום המקורי. יתר על כן, העונש על הפרת סעיף 64א חייב מאסר, ובית המשפט לא יכול היה להימנע מלהטיל אותו כדין. עם זאת, בהתחשב בנסיבות המקלות ובזמן שחלף מאז האירוע, הוסיף בית המשפט העליון יום מאסר אחד בלבד לעונש המקורי.