ה"פ 10849-06-15

תקציר

המחלוקת נסובה סביב פרשנותו של סעיף 19 בהסכם ניהול, ובפרט מועד תחילתה של תקופת הניהול. הרוכשים טוענים כי תחילתו ביום 10.04.2012 ואילו חברת הניהול טוענת כי תחילתו ביום 01.03.2014. בית המשפט מצדד ברוכשים, בעיקר על פי לשון ההסכם והנסיבות החיצוניות. מנוסחו הפשוט של ההסכם עולה כי יש לספור את התקופה מתחילת השירותים לכל בניין בפרויקט, ולאו דווקא לכל חלקי הפרויקט. הדבר מקבל חיזוק מסעיפים אחרים בהסכם המכירים באפשרות של מועדי אכלוס שונים לבניינים. בנוסף, מכתב מהיזם לרוכשים תומך בתאריך 2012, ובעל משקל משמעותי כראיה לכוונת הצדדים. בעוד שחברת הניהול הציגה מכתבי הבהרה בתאריכים משתנים, בית המשפט מוצא אותם בלתי משכנעים בשל טיבם והיעדר ראיות למשלוח בפועל. גם התנהלות החברה בכיסוי גירעונות תקציביים אינה רלוונטית לפרשנות ההסכם המקורי. זאת ועוד, בית המשפט מציין כי תקופת שלוש השנים המוסכמת מתיישבת עם הוראות החוק, ובפרט עם סעיף 6א לחוק המכר, המגביל את תקופת הניהול הראשונית לשלוש שנים מתחילת השירותים. טענות חברת הניהול, המסתמכות על פרשנויות שונות, נדחות, שכן בית המשפט קובע כי המועד המוסכם הוא 10.04.2012, וההסכם פקע ביום 10.04.2015. פסק הדין מתייחס בקצרה גם לטענה בדבר חוזה לקבלת טפסי אכלוס אך רואה אותה תיאורטית, ובקשה לסעד לפי דיני עשיית עושר דינה כבלתי מבוססת דיה. כתוצאה מכך, בית המשפט פוסק לטובת הרוכשים, מכריז על הסכם הניהול כמסתיים החל מיום 10.04.2015 ופוסק להם הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.