ב"ל 50588-12-17

תקציר

פסק הדין דן בתשתית הנורמטיבית סביב ההכרה בתאונות עבודה עקב נזקי עור וירידה בשמיעה. נזקי עור הנגרמים כתוצאה מחשיפה לשמש בעבודה יכולים להיחשב כתאונת עבודה המבוססת על תיאוריית המיקרוטראומה – ליקוי הנגרם כתוצאה מחשיפה ממושכת לשמש. פסק הדין מצטט מקרים קודמים שהכירו בקרטוזיס סולארי כפגיעה בעבודה וקובע כי חשיפת התובע לשמש במהלך העבודה תורמת באופן משמעותי לתביעתו. באשר לנזקי שמיעה, פסק הדין מפרט את הדרישות להכרה כתאונת עבודה לפי חוק הביטוח הלאומי. הוא מדגיש כי יש להוכיח חשיפה לרעש מזיק, לצד ירידה ביכולת השמיעה ובקשות מתועדות לטיפול רפואי. פסק הדין דן במשמעותן של בדיקות מפלס רעש ומכיר בכך שאין בהיעדרן של בדיקות כאלה כדי לרעת התובע. בהתייחס למקרה הפרטני, פסק הדין מוצא ראיות מספיקות כדי לתמוך בטענת התובע לנזק לעור עקב חשיפה לשמש בעבודה. התובע, שעבד בתעופה מספר שנים, שהה זמן רב בחוץ, מה שהוביל לפגיעה בעור באמצעות מיקרוטראומה. באשר לירידה בשמיעה, צוין בפסק הדין כי בעוד שחשיפתו של התובע לרעש בנתב"ג בשנים 1979-1983 לא הייתה מזיקה, המצב מורכב יותר לתקופה שבין 1983 ל-2016 בה עבד בשדה דב. התובע בילה כ-3-4 שעות ביום בביצוע עבודות שטח כשהוא חשוף לרעש. למרות שמדידות החשיפה לרעש של המנהל היו מתחת לסף המזיק, התובע שהה זמן רב באזורים עם רמות רעש מזיקות, לרבות רחבות מטוסים. מתוך הכרה בכך שהתובע אינו אחראי להיעדר בדיקות רעש אישיות, מסיק פסק הדין כי קיימת תשתית עובדתית לחשיפת התובע לרעש מזיק. עוד מציין פסק הדין כי התובע עמד בתנאי סף נוספים לירידה בשמיעה ולטינטון ומורה על בדיקות רפואיות נוספות לביסוס קשר סיבתי בין מצבו של התובע לבין עבודתו. סיכומו של דבר, פסק הדין מוצא תשתית עובדתית לטענות התובע בדבר ליקוי עורי ושמיעתי עקב תנאי עבודה ומורה על הערכות נוספות.