ת"א 11088-02-19

תקציר

מדובר בתיק שסובב סביב מספר מקרים של לשון הרע לכאורה. התובע, מר רחמים, תבע מספר נתבעים – גב' איילה חסון, רשת (רשת טלוויזיה), מר דוד כהן, גב' מלכה יצחקי וגב' איריס שוע – בגין פרסומים מכפישים בדבר יחסיו עם אישה בשם גב' שפיץ. מר רחמים היה במערכת יחסים עם גברת שפיץ ז"ל, שהייתה ניצולת שואה ואישה חירשת בת 90 בעת מותה. בפרסומים שבלב התביעה נטען כי מר רחמים ניצל את פגיעותה של הגב' שפיץ, השתלט על חייה והתעלל בה פיזית ומינית. השופט פותח בהתוויית המסגרת המשפטית לניתוח תביעות לשון הרע, הכוללת מספר שלבים. השלב הראשון כרוך בקביעה האם הפרסומים המדוברים מהווים לשון הרע. אם כן, בית המשפט עובר לשלב השני, ובוחן האם יש לנאשמים חסינות כלשהי. אם לא, מגיע השלב השלישי, במהלכו בוחן בית המשפט האם הפרסומים מוגנים כאמת או מתפרסמים בתום לב. השופטת מוצאת כי פרסומי הנתבעים גב' חסון, רשת ומר כהן – הכוללים שידורי טלוויזיה ופוסטים בפייסבוק – אכן מהווים לשון הרע כלפי מר רחמים. הם מציגים אותו באור שלילי ביותר, וטוענים כי הוא ניצל את גברת שפיץ כלכלית ושלט בחייה, ואף התעלל בה פיזית ומינית. עם זאת, השופט קובע כי הנתבעים הצליחו להוכיח את אמיתות פרסומיהם בדבר השתלטותו של מר רחמים על חייה ורכושה של הגב' שפיץ. הראיות, לרבות תסקיר רווחה ועדויות עדים, תומכות בטענה כי למר רחמים היה מניע כלכלי מובהק ביחסיו עם הגב' שפיץ. הוא השתלט על נכסיה וניהל את חייה, פעולות שבהינתן חוסר איזון הכוחות ביניהן נשאו קונוטציה שלילית. באשר לטענות בדבר התעללות פיזית ומינית, השופט מצדד במר רחמים, ואינו מוצא כל אמת בפרסומים אלה. דו"חות הרווחה ועדויות העדים אינם מבססים טענות אלה. לאחר שקבע את אמיתותם של פרסומים מסוימים ואת חוסר האמת באחרים, עובר השופט להעריך את האינטרס הציבורי ואת תום ליבם של הנתבעים. נמצא כי הפרסומים משרתים אינטרס ציבורי משמעותי, ושופכים אור על ניצול קשישים, סוגיה חברתית רלוונטית. רואים בגב' חסון וברשת כמי שפעלו בתום לב. היו להם די ראיות להאמין באופן סביר באמיתות פרסומיהם, ומעשיהם היוו עיתונות אחראית. עם זאת, מר כהן, שהיה לו סכסוך אישי עם מר רחמים, נחשב כמי שפעל בחוסר תום לב. פרסומיו היו מוגזמים ונועדו לפגוע במר רחמים, וכללו האשמות שווא על פגיעה מינית. נפסק כי גב' שוע, נתבעת נוספת, פרסמה הודעה מכפישה על כך שמר רחמים שלט בגב' שפיץ באמצעות יחסי מין. למרות שהיא נהנתה מהגנת אמת בחלק מהפרסומים, טענה ספציפית זו נעדרת אמת. עם זאת, מאחר שמדובר באירוע בודד והיא לא התכוונה לפגוע במר רחמים, מעשיה נחשבים מתונים ומצדיקים פיצוי נמוך יותר. תביעתו הנגדית של מר רחמים נגד מר כהן, אשר טענה ללשון הרע בשיחה עם גב' חסון, מצליחה. תיאוריו של מר רחמים את מר כהן כ"רשע" וכ"נוכל" נחשבים לשון הרע, אך מוצדקים כסוג של הגנה עצמית לנוכח האשמותיו החמורות של מר כהן בהתעללות. לאחר שקילת השיקולים השונים, השופט מורה למר כהן לשלם למר רחמים פיצויים בסך 130,000 ₪, ולגב' שוע לשלם 30,000 ₪. התביעות נגד גב' חסון, רשת וגב' יצחקי נדחות, ומר רחמים חויב לשלם להן הוצאות מתונות בסך 25,000 ₪, 30,000 ₪ ו-7,500 ₪, בהתאמה. סכומים אלה ישולמו בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין.