ת"א 51177-04-17

תקציר

התובע, שהגיש תביעה להשבת רכבו המוחרם ולקבל פיצויים, לא הצליח לשכנע את השופט כי יש להחזיר לו את הרכב. המכונית המדוברת עברה שיפורים משמעותיים בחו"ל, שעל פי החוק היה צורך להצהיר עליהם עם הייבוא. התובע טען כי השיפורים נעשו כדי להכין את המכונית למירוץ וכי הוא הצהיר על השינויים בפני נציגי המכס עם כניסתו לישראל. עם זאת, השופטת לא קיבלה את טענות התובע ומצאה אותן בלתי עקביות וסותרות. תחת זאת, השופט מצא את גרסת הנאשם לאירועים סבירה יותר: השיפורים נעשו ללא ההצהרות הנדרשות, ומטרת השינויים הייתה לעקוף את תקנות המכס. יתר על כן, השופט פקפק בטענת התובע כי רכש והתקין מנוע חדש ברכב לפני שעזב את הארץ, ומצא אותה בלתי סבירה ואינה נתמכת בראיות מהימנות. בסופו של דבר הגיע השופט למסקנה כי הרכב הוחרם כדין על פי פקודת המכס, המאפשרת חילוט טובין המיובאים בניגוד לתקנות המכס. השופטת דחתה גם את תביעת התובע לפיצויים, וקבעה כי הליך ההחרמה היה כדין וכי התנהלותו של התובע עצמו תרמה לתוצאה. למרות שייגרם לתובע הפסד כלכלי עקב ההחרמה, בחרה השופטת שלא להטיל עליו הוצאות, בהתחשב בנסיבות. לפיכך, התביעה נדחתה ללא צו להוצאות.