ע"פ 820/05

תקציר

המדינה והנאשם, עשור, ערערו שניהם על פסק דינו של בית משפט השלום בעכו בעניין הרשעתו וגזר דינו של עשור. עשור הורשע בשוחד ובקבלת דמי מרמה הקשורים לעבודתו כמנהל בית עלמין וכעובד המועצה הדתית נהריה. המדינה טענה כי העונש שנגזר על עשור קל מדי ואמור לשקף את חומרת העבירות, ואילו עשור טען כי אין לו סמכות למכור חלקות קבר והוא אינו אשם בשוחד או בקבלת דבר במרמה. ערכאת הערעור קבעה כי ממצאיו של בית משפט קמא באשר לאשמתו של עשור היו סבירים ואין להתערב בהם, שכן הם נתמכים בראיות. בית המשפט דחה גם את טענותיו של עשור בדבר היעדר סמכות ואת טענתו כי הופלל. זאת ועוד, בית המשפט אישר את פרשנותו של בית משפט קמא לסעיפי דיני העונשין הרלוונטיים הנוגעים לשוחד וקבלת מרמה, ואישר את הפרתו של עשור את דינים אלה. באשר לגזר הדין, הסכים בית המשפט כי עובדי ציבור הפועלים בניגוד לתפקידם מצדיקים החמרת הענישה, אך לקח בחשבון את נסיבותיו האישיות של עשור, לרבות אחריותו המשפחתית והסכומים הצנועים הכרוכים בכך. בסופו של דבר, דחה בית המשפט לערעורים את שני הערעורים, ואישר את הרשעתו של עשור ואת גזר דינו כפי שקבע בית משפט קמא. פסק דין זה ניתן בנוכחות שני הצדדים ביום 26.6.06.