ע"א 219/57

תקציר

פסק הדין עוסק בסכסוך בין עובד, אריה מאיר, לבין מעסיקו, אברהם גרינשטיין, במספר סוגיות הנוגעות לשכר ולפיטורים. התיק נדון בבית המשפט המחוזי בחיפה, כאשר השופט א. שעל פסק לטובת הנאשם, גרינשטיין. שני הצדדים ערערו לבית המשפט העליון. הסוגיות שעמדו על הפרק היו האם היה שכר מוסכם בין הצדדים, ואם לא, מהו תגמול ראוי; הוכחת תשלום שכר עבודה מלא על ידי הנתבע; חובת הנתבע למסור הודעה מוקדמת על פיטורים; וזכותו של התובע לדמי פדיון חופשה. הרוב בבית המשפט העליון אישר את קביעת בית המשפט המחוזי כי היה שכר מוסכם, ולכן נדחתה תביעת התובע לשכר גבוה יותר. נטל ההוכחה לתשלום השכר מוטל על הנתבע, ובית המשפט קיבל את עדותו – הנתמכת בעדותה של אשתו – בדבר מהלך העסקים התקין בבית המלאכה שלו כראיה מספקת לכך ששכרו של התובע שולם במלואו. באשר להודעה מוקדמת על פיטורים, הסכים בית הדין עם התובעת כי מטרת ההודעה המוקדמת היא לאפשר לעובדים זמן למצוא עבודה אחרת ועדיין לקבל את שכרם. לפיכך, על התובע לקבל שכר של שבועיים כפיצוי בגין היעדר הודעה מוקדמת. בנושא דמי פדיון חופשה פסק בית המשפט לטובת התובעת, שכן הנתבעת לא הציגה הוכחות מספיקות לתשלום, והתובעת זכאית ל-. 65 לירות בשבוע. השופט אולשן חלק על כך בחלקו, הסכים עם פסיקת בית המשפט המחוזי בסוגיית השכר, אך חלק עליו בעניין הוכחת התשלום המלא, וסבר כי התובע צריך לקבל תוספת -. 463 לירות. כתוצאה מכך, התקבל הערעור פה אחד בעניין דמי פדיון חופשה והודעה מוקדמת על פיטורים. עם זאת, דעת הרוב דחתה את הערעור בעניין עודף השכר. כל צד חויב לשאת בהוצאותיו בשני המקרים. הנתבע פסק לשלם לתובע סך של 239.161 לירות, הכולל את הסכום שקבע בעבר בית המשפט המחוזי בסך 104.161 לירות, וכן את הסכומים הנוספים שצוינו לעיל.